התקופה הגדולה?

מה נאמר ומה נגיד כי באמת הספר הנ"ל לא רק שמלא סתירות וסילופים כפי ששמתי לב בקראי בו, והנה מצאתי ג' מאמרים שכבר מקדמת דנא מעת פרסום הספר הנ"ל כתבו מה הם אותם סילופים, ואני זכיתי לכוון לדעת גדולים, בעז"י.

 

 

רבי דוד שמואל ב"ר שלום קרויז[1] זיע"א, בענין גאולת ישראל בב"א[2]

ראיתי חיבור אשר בשם "התקופה הגדולה" יכונה, ובאמת אינו חדש, כי יצאו מה שיצאו ספרים שתכליתם להפוך דברי אלקים חיים ולחזק שיטת הציונים, וכבר מחו להו אמוחא הגאונים וצדיקים מדורות שלפנינו ונתבטלה שיטתם אצל כל יראי ה' ושומרי התורה והמצות באמת.

 

אמנם כיון שיצא בחיבור זה עוה"פ לחזק שיטתם הכוזבת אמרתי לבא עם איזה תמיהות גדולות על דבריו. וזה המעט ידין על הכלל כולו ודו"ק.

 

בדף י"ג א"י מביא מזוה"ק פקודי רל"ט ב, דכשנעשה נסים בשעת כיבוש א"י במלחמה סימן שזה הוא רצונו של מקום. תמוה, הלא שם בזוהר שהביא ימצא כתוב דמש"ה לא עשה הקב"ה נסים כשעלו בימי עזרא דגרם החטא דנשים נכריות אף שהיו בסכנה, ואע"פ שגם נביאים עלו עם עזרא, הרי בולט דחטא מעכב הנסים, כ"ש כעת בעווה"ר וד"ל איך יתכן נסים.

 

בפ"ג דף כ"ח מביא סימני גאולה מבעל ח"ח ז"ל ממאמרי חז"ל. תמוה, איך לא הביא גמרא מפורשת בסנהדרין צח ע"א דאין ב"ד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, ופירש"י ז"ל שלא תהא להם שולטנות לישראל אפילו קלה ודלה. ועל הח"ח ל"ק דבימיו עדיין לא היה מלכות המינות בעולם מש"ה לא הביאה, אבל על בעל החיבור קשה.

 

שם או"ב דל"ב מביא דברי חז"ל סנהדרין צ"ח ע"א אר"א אין לד קץ מגולה מזה שנא' ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וכו' ומביא מהמהרש"א מגילה דכ"ז שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירות כדרכה וכשתחזור ליתן פירותיה זה קץ מגולה, ע"כ ומוסיף שם בדל"ה וז"ל וכעת ב"ה נתקיימה ברכה זו שהארץ נותנת פריה בעין יפה וכו' וזה אין לך קץ מגולה מזה עכ"ד. והביא שבספר אחד חולק ע"ז אבל דבריו הם נגד פשטות דברי חז"ל ופי' הראשונים והאחרונים. ותמה אקרא עליו, האיך הביא ראי' מהמהרש"א במגילה ולכן רצה לפרש דבריו כפשוטו, שיצמחו פירות בא"י, הלא עיין במהרש"א סוף כתובות ובסנהדרין דף צ"ח ע"א בד"ה אין לד קץ דפירושו כשיגדלו הפירות ע"י נס זהו סימן לקץ מגולה.

 

והגאון ר' יצחק חיות אב"ד בראדי ז"ל, הביא באגרתו ששמע מהגאון ר' זלמן מרגליות שכוונת הגמרא שעתידה א"י שתוציא גלוסקאות היינו שלא יהיו ישראל עמוסים בדאגות חומריות ושפלות[3], וע"כ שיגדלו ע"י נס, ודוקא זאת היא סימן לקץ מגולה, וזה פשוט וברור[4].

 

בפ"ו או"ג דפ"ה לענין אם הגאולה תלוי' בתשובה מביא דעת הרד"ק דר"א הודה לר"י שנגאלין ישראל בלי שום תנאי רק בזכות האבות, אתמהה, הלא הרד"ק בהושע ג' פ"ה כתב וז"ל קרוב לעת הישועה שישובו בנ"י בתשובה וכו' אין מראין סימן גאולה לישראל עד שיחזרו וכו' ופחדו אל ה' וכו' ויקוו עם התשובה הטובה, הגדולה שהבטיח וכו' ויתבעון ית פולחדא דה' וכ"פ בתהלים פ"ה פ"י וז"ל, אם יהיו כל ישראל יראיו וכו' כי הגאולה תלויה בתשובה עכ"ל, הרי מהרד"ק דדוקא ע"י תשובה.

 

וראה ביש"מ פ' מקץ דאפילו גאולה של בעתה תלויה בתשובה. בפ"ז דצ"ו מביא דברי הרמב"ן בפירושו לשה"ש וז"ל ברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לא"י עכ"ל. וזה תימא מאד האיך דילג[5] עיקר דברי הרמב"ן ז"ל דזה יהיה דוקא לאחר ביאת משיח ב"ד, דז"ל הרמב"ן ז"ל ואח"כ יבואו הנפוצים חמפוזרים בין העמים ושמו להם ראש אחד הוא משיח ב"ד וכו' וברשיון מלכי האומות וכו' עכ"ל[6].

 

וא"ת לאחר התגלות משיח למה צריכין רשיון האומות ועזרתם, י"ל דהרמב"ן לשיטתו דגאולה העתידה תבא בלא כלי זיין כ"א ברצון הבורא כמה שפירש עה"כ זכריה ט' פ"ג עני ורוכב על החמור, לכן כתב דיהיה ברשיון האומות, ר"ל בלי מלחמה ובלי חרב רק הכל יהיו מסכימים ברצונם, אבל לא קודם ביאת המשיח.

 

באות ט דף קי"ג מביא שהה"ק מרוזין זצוק"ל אמר, דכשיתנו רשות לבא לא"י ממילא תבא הישועה הרוחנית, רק מתחילה צריר להיות אתערותא דלתתא ע"י עובדות ומעשים של ממש עכ"ד. אמנם האמת הביא בספר דש"י שהגאון מהרש"ק כותב ששמע מהצה"ק ר"מ מפרימישלאן זי"ע שסיפר לו דכשדיבר עם הצה"ק מרוזין זי"ע בענין העלי' לא"י אמר שגם לבו יחיל לגאולה וישועה אבל מי ידרוך בנפשו עוז להרים ראש נגד אזהרת חז"ל ג' שבועות.

 

וכן הביא מהג' אב"ד בראדי ששמע מהרה"ק מסאדיגורא ז"ל שאביו הרה"ק מרוזין זצ"ל אמר מי בא בסוד ה' לאמור לו כן תעשה, ועוד שם בשם הה"ק מקאסוב ומהה"ק מרוזין ז"ל שאמרו, שעד שלא יקויים הכתוב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, חלילה לנו לחשוב מאתחלתא דגאולה עכ"ד. הרי דדעת הה"ק מרוזין היפך ממה שכתב הוא.

 

בפ"ט עמוד קע"ד כתב דהחפץ חיים ועוד הרבה לא הזכירו כלל השלש שבועות, שהי' הדבר כ"כ פשוט בעיניהם שאין כאן נדנוד איסור כלל עכ"ל. וזה ג"כ תמוה מאד, ראשית הרי"ף בעין יעקב בכתובות כתב וז"ל איסור לעלות מכל הארצות לא"י עד שתחפץ אהבת הקב"ה לגאול את ישראל עכ"ל (הערת המלקט: וראה בספה"ק 'ילקוט השבעתי אתכם' דשם מובאים מכל גדולי ישראל שכן דיברו מכל ובין היתר הח"ח ותלמידיו).

 

הרה"צ מהר"א מצאנז ז"ל הביא מספה"ק בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע שעלינו לחכות עד שיעלה השחר ואם חלילה יעפילו לעלות לארץ במחשבה לעשות תחבולה אז וימש חשך ח"ו עכ"ד.

 

באוהחה"ק פ' בחקותי עה"כ והריקותי אחריכם חרב כתב חדה יתקיים אם ח"ו יעברו על השלש שבועות.

 

וכ"כ בשם כתבי האריה"ק שהגאולה מתמהמת ומהומות באות על ישראל מפני שנמצאים ביניהם אנשים שדוחקים את הקץ,

 

וכן הביא הגאון מהר"א מטשערזעץ שהרה"ק מהר"ש מבעלז זי"ע הזהיר שאפילו יחיד בדורו שבגובה ארזים גבהו חלילה לו להרים ידו על אזהרת רבותינו שלא ידחקו הקץ. ובזה נדחה גם מה שכתב שם בדקפ"ז שהשבועות אינם הלכה למעשה.

 

ומה שכתב שם בדקפ"ז שהשבועות תלויות זו בזו וכיוון שהעכו"ם בטלו השבועה נתבטלה גם השבועה שהשביעו את ישראל אין לומר כן, ראשית האוה"ח הק' בפירושו ראשון לציון על שה"ש ב' פסוק ז' כתב שאף שיסבלו יסורים בגלות אעפ"כ השבעתי שלא ידחקו את הקץ.

 

וכן מבואר באגרת תימן שכתב הרמב"ם ז"ל שעושים צרות ורדיפות ומ"מ מזהיר שלא לעבור על השבועה של דחיקת הקץ.

 

ומה שכתב שסובר כדעת הרמב"ם באגרת תימן שהשבועה ענין משל הוא, הלא מבואר שם דיש איסור חמור לעבור על השבועה אלא שכוונתו דהענין שבועה הוא משל, אבל איסור גדול יש.

 

ומה שכתב דכעת הוה עת פקודה ע"כ, מוכחש הוא מדברי רבינו יהונתן אייבשיץ בספר אהבת יונתן וז"ל באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים אפ"ה חלילה לילך שמה כי הקץ סתום ואולי עתה אין הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה עכ"ל.

 

נראה מזה דאין לסמוך על שמא עת פקודה כי הקץ סתום, ומזה נדחה גם טעם האחר שמביא שם דכשנתעוררו כל ישראל אז בטלה הגזירה.

 

ומש"כ בדף קע"ד ובדף קפ"ז דכיוון דקיבלו את מדינת ישראל מהאומות אין שום איסור, ליתא כלל. ראשית עיין בזוה"ק שמות ל"ח ע"א וז"ל, דאי לא הוה חילא וגבורתא דקוב"ה כל מלכי עמין וכו' לא יפקון לישראל מן עבדותא עכ"ל.

 

וגם מוכחש הוא מדברי אהבת יונתן הנ"ל. וכן הביא הגאון מהר"י גרינפעלד אב"ד סעמיהאלי בשם השלה"ק בשם קדמונים זצ"ל, אם מתכנסין כל אוה"ע להחזיר ארעא דישראל לעמא ישראל, יהיה זאת מהסתר פנים ובקטגוריא ח"ו מלמעלה ומלמטה וכקדוח אש תקדח אם יתעסקו בני אדם בזה, עכ"ל.

 

ומה שכתב שם בדף רי"ג ה"ל, ובימינו זכינו בעז"ה שהי' שני דברים מתחילה קבלנו רשות מאדוני הארץ וכו' ושוב ע"י מלחמת מגן עם הערביים עכ"ל. איני מבין דבריו, שמה שמביא שמתחילה קבלנו רשות הוא סומך עצמו על דברי הרמב"ן הנ"ל שברשיון האומות וכו', ומה זה שמביא אח"כ ושוב ע"י מלחמת מגן עם הערביים, הלא הרמב"ן כתב דגאולה העתידה לא תהיה ע"י מלחמה ולא ע"י כלי זיין, כמו שהבאנו לעיל מזכריה ט פסוק ט מדבריו.

 

ועיין בכלי יקר ריש פרשת בראשית שכתב וז"ל, אר"י לא היה צריך להתחיל התורה וכו' כדי שלא יאמרו העכו"ם לסטים אתם וכו', וקשה ומה בכך וכי בעבור זה ישנה סדר התורה. תשובה לזה לפי שדבר זה גורם כפירה בעיקר, כי יאמרו לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר, כי אילו היה לעולם מנהיג המסדר עניני מוצאו ומובאו, למה לא מיחד, בכם כשלקחתם בזרוע דרך לסטיות ארצות ז' אומות עכ"ל. חזינן שדבר זה שילחמו עם הערביים ויקחו ארצם מידם גורם כפירה ח"ו.

 

ויש עוד אתי לפלפל בדף רנ"ד בדברי הפמ"ג אי הצלחת מלחמה הוא דבר ניסי, עיי"ש, אבל לע"ע אתן קץ למילי ודי בזה.

 

והשי"ת החונן לאדם דעת יחונן את כל עמו ישראל להכיר האמת ואז בודאי נזכה במהרה בעזהי"ת לגאולה אמיתית בב"א.

 

שמואל דוד קרוייס בהגה"צ אבד"ק אודווארי שליט"א ברוקלין, נ. י.

 

 

 

 

רבי מ. אבראמסאָן[7] זיע"א, חיבורי רעם ורעש ורוח אין[8]

א. ״התקופה הגדולה״ בירידה הנוראה...

עכשיו הגענו לעיקר מאמרנו, לחיבור ״התקופה הגדולה״ ״מעשה עבות״ של ידידנו מאז, הרב ר׳ מענדל קאשער נ״י, מנוא יארק, כעת במדינת ישראל.

 

הכל שואלין, ר׳ מענדל שבנעוריו פיקח הי׳, מה ראה לשטות זה, לחבר חיבור עב וגדול, מלא על כל גדותיו חנופה ויראת הכבוד למפירי ברית, ול״ז אלא שגם בליקוטים שלקט מספרים קדושים, עיקם עלינו את הכתובים, בפירושים ופשטים של גילוי פנים שלא כדת של תורה, וכאילו מלאך משחית הי׳ עומד ממעל לו ואומר לו, מענדל׳י, גדל את השקר והך את האמת לרסיסים.

 

ואחרי כל יגיעתו וטרחתו המופרזת, היכן מצא בכל מה שהביא, שאף אם נניח שאין כדאין אנחנו אלא לגאולה ע״י אומה״ע, היכן מצא אפילו ברמיזא בעלמא, שגאולתנו תהי׳ ח"ו ע״י כל מיני רשעי ישראל, שאחת דתם ומטרתם ופעולתם לעקור הדת משרשה. ואף אם נאמין שחטאינו גרמו לגאולה במדינה עצמאית ע״י אומה״ע דוקא, אבל היכן מצא שגאולה הזו צריכה להיות דוקא בעקירת הדת ח"ו ואלופינו יהיו כל שונאי תודה ומצוה מסטרא דשמאלא. ולדעתו של ר׳ מענדל, כל הנביאים לא ניבאו לפי״ז אלא לגאולת הגוף ולשחרור כל התאוות הכי שפלות ר״ל, אבל לא לגאולת הנפש ולקדושת החיים, ח״ו, כתכניתם של בעלי השלטון הללו, שר׳ מענדל שלנו מתאבק בעפר רגלם בכל התבטלות היש שלו.

 

מיהו העולם טועים טעות גדולה בר׳ מענדל, ר׳ מענדל קאשער הכל יודעים בו שנתגדל על ברכי החסידות והוא חסיד ויר״ש, ת״ח ושונא ציונות, וחס מלהזכיר שר׳ מענדל יהי׳ בועט ברבותיו גדולי עולם, בהגה"ק רבי מנחם זעמבא וכו׳ זצ״ל, הי״ד, שלימדוהו לרחק את הציונות ככל תועבות העולם. הענין בר׳ מענדל הוא הצד הרפה שבו, שיותר ממה שהוא בולע הוא להוט לפלוט, ואגב דטריד למיפלט ולהוציא חיבורים על חיבורים, אין פריון מוחו מספיק לבדוק כל מה שהוא פולט, והחיבורים מצטברים, והוא ממהר הכל אל בית הדפוס וגורם לעצמו, הוצאות וחובות עצומים למעלה מכוחותיו.

 

כן הי׳ לפני שנים שחיבורו ה״תורה שלמה״ סחבוהו להוצאות ענקיות וכשבא להדפיס את הוצאת חיבורו הזה באנגלית, כבר הי׳ שקוע בים של חובות, ובדלית ברירה נאלץ לקבל עליו עול אהבתו של ראביי ריפורמי בקנדא להצלת חיבורו ומעמדו. ברם הראביי ההוא לא נחה דעתו בהקדשת דף מיוחד לו בראש החיבור, אלא גם הוכרח להתחיל את ״התורה״ שלו בהטלת ספק במעשה בראשית, ולהקדיח בזה את תבשיל כל החיבור שיגע עליו קשה.

 

אין כל ספק אילו הי׳ מקבל בשעתו הסכום הנחוץ לו מידים טהורות, לא הי׳ מלכלך את חיבורו בשגיון באהבה זרה, וההכרח לא יגונה, והקולר תלוי בחוגי האורטודוקסיא שלא חשו לעזרתו...

 

* * *

 

והנה כמעשהו בראשון כן מעשהו עכשיו, בפנקס העב שהוציא כעת, החובות מעיקים על האדם ומסכלים את דעתו ואת שכלו הישר. החיבורים שר׳ מענדל הוציא בזמן האחרון בהלכה וחד״ת לא הצליחו. עולם התורה מתייחס בחשד לכתיבותיו מאז חיבורו האנגלי הנ״ל, והכנסתו מהם מוגבלת. והנה איקלעי לאתרי׳ ציונים אדוקים שגילו את אזנו שיש כאן אוצר גדול של ממון ובתנאי שיסלף קצת גמרות, לעקם קצת מדרשות, ולהוסיף כמה מעשיות ושיחות של צדיקים, כתובים בעט מהיר שכמעט נראים באמת... ולתת בזה מהלכים למעשי הציונות בש״ס ובמדרשים ובסיפורי הצדיקים ולהוכיח ברבים שמשיח כבר בא... חס מלהזכיר שר׳ מענדל הוא ציוני, אבל אין אדם נתפס על צערו, והקולר תלוי בנטורי קרתא שלא חשו לעזרתו בסכום נכבד לשיקוט מצבו, כי אז בלי כל ספק לא הי׳ מכנה את חיבורו ״התקופה הגדולה״, אבל ״הירידה הנוראה״.

 

* * *

 

בינתים מעשה שטן הצליח, ובתיווכו של ראביי מודרני בנוא יארק, עלה לו לר׳ מענדל קאשער, לקבל גם סכום עצום מיורשיו של חסיד עשיר מחסידי גור בנוא יארק. כל ימיו שהי׳ חי הי׳ מנהגו לתת בכל שנה סכום הגון לקופת הכוללות של חסידי גור ולשאר ישיבות. כשמת והניח את עשרו לשני בניו, נטו הם לגמרי מדרכי אביהם ופסקו מלתת צדקה, אולם נתנו סכום גדול לר׳ מענדל קאשער להוצאת חיבורו הזה. הראביי הנ״ל הסביר להם, שבמתן זה תהי׳ כפרה על כל עוונותיהם, ויפטרו מכל מתן צדקה לעתיד.

 

* * *

 

״התקופה הגדולה״ כפי שכינה המחבר את חיבורו, נוצר להיות הקרן לנגח בה את הספרים ויואל משה ועהגועה״ת מאת הגה״ק האדמו״ר שליט״א מסאטמאר, ואע״פ שלא הזכירם בשמם, אבל כל הרואה יראה להיכן הוא קולע את כל חצי אשפתו.

 

לפיכך, ניתי ספר ונחזה, נקבילה נא החיבורים הללו זה לעומת זה. שני הפכים בנושא אחד, מן הקצה אל הקצה.

 

הספר ויואל משה והספר עהגועה״ת, תכנן הרי ידוע לעולם התורה והלומדים. רבים הם המסכימים לו והרבה יותר - המתנגדים לו.

 

לא תעלה על הדעת להכריח את מי שהוא, לקבלת מסקנות ויואל משה ועהגועה״ת כהלכה פסוקה שאין להרהר אחריה. הגאון המחבר גופא אינו דורש מקוראיו לקבל דבריו בלי עיון מעמיק בספרו, ככתוב בסוף ויואל משה. התורה היא מתנת חלקו של כל חכם בכל דור ודור, וזכאי הוא כל חכם להתייגע ולהבין מדעת עצמו איך להתהלך בהלכות ודינים המתחדשים יום יום, שאין הלכתם פסוקה בש״ע או באחרוני הפוסקים וממילא החובה והרשות נתונה לו, להוציא פסק הלכתם מדימוי מלתא למלתא כפי דעת תורתו וחכמתו הוא. אולם על כל פנים הכל מודים ומכירים שהגה״ק המחבר ויואל משה ועל הגועה״ת, למרות עוצם תוקף גאונותו ובקיאותו, התייגע ועמל על כל שורה ושורה, על כל דבר ומלה בחיבוריו, להוציא דברים המתאימים לגדול בדורו, וכל מה שזיכה בהם את הרבים הרי כל שורה ושורה בהם סולת נקי׳, רוויה עשירות הדעת, עמקות המחשבה, פשטות ההגיון, מקוריות הרעיון, גאונות החידוש ושלימות הבקיאות, ועל כולם צדקות מושרשת, יראת שמים רוממה וחרדה עמוקה לקדושת החיים וקיום התורה. דברי אלה לא יכחיש אפילו מתנגדו הכי חריף לעצם מסקנותיו הקיצוניות בעניני מדינת ישראל ושלטון החפשי שבה.

 

ועתה נפנה נא אל שמאל, אל ר׳ מענדל ואל אשר יצר ״התקופה הגדולה״. כל מי שלמד פעם דף גמרא שואל בתמהון, מה רוצה המחבר, מה חידוש בא להשמיעני. צריך אתה לחפש בחיפוש מחיפוש, למצא איזה רעיון כל שהוא. אין מדברים על בקיאות, על גאונות, על חידושי דברים, בכל אלה לא הסכין ר׳ מענדל מעודו שבילה כל ימיו בליקוטי בתר ליקוטי. אבל לכה״פ, איזה דבר חדש בפשט המקרא והמדרש, איזה דבר שכל ברעיון. בודאי, גם ר׳ מענדל התיגע, אבל הוא התיגע לפטם את פנקסו המרוקן הזה שיהי׳ כרסני ביותר, לקיים מש״נ, שמנת עבית בחיבור שמן ועב, שיטיל אימה על כל חסרי דעת, שיתפעלו למראה החיבור הענקי הזה. (על לבלרי הזמן שהרעישו על החיבור אין להתפלא, שהרי זו פרנסתם, ומחברים כאלו משלמים מכיסם מעדית שבמטבע מדינה).

 

המחבר במתן השם טעה בכפלים הוא הוסיף ת׳ בשם החיבור ואות ת׳ היא אמת, אבל בחיבורו השתדל להרחיק האמת. השם הי׳ צריך להיות ״הקופה הגדולה״ ואמנם היא קופה גדולה ומלאה, דברים בטלים ומבוטלים, בבא מעשיות ודברי הבאי, הן מה שחלם והן מה שהוציא מדעתו, והן מה ששמע מחזנים ושיכורים ומכל יושבי קרנות[9], תרבות פטפוטי דברים, ״קול תור״ים ובני יונה, קול עופות מצפצפים באזניו כמו למחמד בשעתו, בתליית הזיותיו באילנות גדולים, לבלבל המוחות של אנשים פשוטים שיאמינו שאמנם ענק הרוח הוא המחבר הזה שהוציא חיבור גדול בעל כרס מעובה, והוא הוא היחיד בדור שלו נתגלו צפונות החכמה.

 

* * *

 

לבסוף יש להתפלא מאוד על כל אותם הדרשנים והמחברים ממין זה, היושבים ודורשים לחרדים, לאהוב את ארץ ישראל ולאהוב את החפשים, ומעולם לא דרשו לחפשים ולציונים לאהוב את התורה וללכת בדרכיה, לא הביאו הוכחה גמורה שישיבת הארץ דוחה כל העשין והלא תעשין שבתורה. האין זאת אומרת שלמעשה הנם שליחי החפשים לעוותי ולא לתיקוני.

 

עכ״פ כל קורא מאמרי, יבין וישכיל ההבדל הרב בין שני המחברים[10] הללו ולאו בחדא מחתא נמדדים. האחד[11] כתב מתוך יסורי הנפש וצרות ישראל, בבהילות על דמו ובהשתוקקות למלכות של תורה, והשני[12] - מתוך זדון לב, הרחבת הדעת ורדיפת שלמונים, והתגעגעות לעול מלכות זדים בכל ההיכנעות וההשתפלות.

 

* * *

 

דורנו, דורו של עקבתא דמשיחא, אשר כל מרעין בישין ורוחות רעות מספרות זו עם זו ומסתערות עליו לעקרו משרשו ח״ו, מלחמה לו מבית ומחוץ. גם מבית התקוממו על ד׳ ועל תורתו לדחוק רגלי השכינה, בלמד מתורת הגויים ומן המקולקלים שבהם, לחיות באפקרותא דודאי לא ניחא לי׳ למארי׳ ליעביד הכי. אולם לא אלמן ישראל. מחנה גבורי כח ואמיצי לב עומדים הכן ללחום מלחמת הקודש, ולבם לא יפול עליהם למראה ההמון הרב של צבועים וחונפים, אשר בשגם נתגדלו על מבועי התורה וגם חסידות, אבל העושר השמור ללגיון הטומאה, היכם בסנורים להיגרר אחרי החטאה בעבותות השוא.

 

בדורו של משיח הזה, אשרי האיש משכיל על דבר ד׳, אשר לא נשא לשוא נפשו, לסטות מני הדרד אף בעד בצע כסף, אבל בדרך המלך ילך.

 

 

 

כ"ק האדמו"ר מחב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסאהן זיע"א, שיחו"ק, בראשית תשל"א

...בסיום זמן הגלות ע"י עבודתינו עכשיו בחשך כפול ומכופל, בתקופה כזו שלא הי כמוהו א' תקופה שלמרות העבדות הגדולה הם קוראים לזה 'עצמאות', ועל גלות שלא הי' כמוהו אומרים שזה אתחלתא דגאולה ואין פוצה פה ומצפצף ואדרבה ממשיכים ואומרים שזה "התקופה הגדולה" ועוד כותבים על כך בעיתונים וכו'

 

[הערת המלקט: כי רק בעיתונים ראוי לכתוב דברים כאלו]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________________

 

[1] רבי שמואל דוד קרויז שליט"א - שמשמש היום כאבדק״ק אודווארי, מח"ס זכרון דוד עה"ת והמועדים – בנו של רבי שלום ב"ר שמואל דוד קרויז זיע"א, (אבדק״ק אודווארי וכן שימש בקודש בביהמ"ד בית ישעי' בוויליאמסמרג, מח״ס שו״ת דברי שלום ח״ח, ושא"ס על סוגיות, ועה"ת ומועדים), נכדו של רבי שמואל דוד קרויז זיע"א, נינו של רבי שלום קרויז זיע"א (אבדק׳׳ק לעגעניעמיהאלי יע"א), חימש של "בעל המכתבים מטשעבישעוויץ" זיע"א, וכן חימש לרבי אברהם ב"ר אשר יונגרייז זיע"א מטשענגער ולמעב״ק), ולרבי ישע'לי קרעסיטער זיע"א.

 

[2] מובא מתוך הקובץ התורני 'המאור', ברוקלין, תמוז ה'תשכ"ט, שנה כ"א, קונטרס ו (קפד), עמ' 16-18

 

[3] לאפוקי מתקופתנו שנקראת "עקבתא דמשיחא", שבה הנאמר מלבד כך שיתקיים שלטון של מינות, גם ש"היוקר יאמיר". אזי שכלל וכלל לא הגענו ל"אין לך קץ מגולה וגו'"

 

[4] וקטע זה היינו מהספר 'דובב שפתי ישינים', וידוע אין לסמוך עליו... אבל אם נהגו בעבר לסמוך עליו, כבר נכתב ונדפס ואין בידי לעשות מאומה, רק לציין שזה משם

 

[5] אין זו תימא מכיוון שמצינו שנוהגים ישנם אנשים בעלי דעות עקומות, לקצץ/לדלג/"להתאים לרוח הזמן" בנטיעות.

 

[6] וראה כל זה לעיל כבר כתבנו, וזכינו לכוון לדעת גדולים

 

[7] רבי שמואל דוד קרויז שליט"א - שמשמש היום כאבדק״ק אודווארי, מח"ס זכרון דוד עה"ת והמועדים – בנו של רבי שלום ב"ר שמואל דוד קרויז זיע"א, (אבדק״ק אודווארי וכן שימש בקודש בביהמ"ד בית ישעי' בוויליאמסמרג, מח״ס שו״ת דברי שלום ח״ח, ושא"ס על סוגיות, ועה"ת ומועדים), נכדו של רבי שמואל דוד קרויז זיע"א, נינו של רבי שלום קרויז זיע"א (אבדק׳׳ק לעגעניעמיהאלי יע"א), חימש של "בעל המכתבים מטשעבישעוויץ" זיע"א, וכן חימש לרבי אברהם ב"ר אשר יונגרייז זיע"א מטשענגער ולמעב״ק), ולרבי ישע'לי קרעסיטער זיע"א.

 

[8] מובא מתוך הקובץ התורני 'המאור', ברוקלין, תמוז ה'תשכ"ט, שנה כ"א, קונטרס ו (קפד), עמ' 23-25

 

[9] ואני אוסיף גם לגבי סיפורים מנהגים מוניות שהסיעו ת"ח

 

[10] רבי ישכר דב טייכטל הי"ד זיע"א ומנחם מנדל כשר

 

[11] רבי ישכר דב טייכטל הי"ד זיע"א

 

[12] מנחם מנדל כשר (או טרף, כפי שנהג הגרי"ז מבריסק זיע"א לכנותו)

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים ודא"חים מקושרים
Please reload

מאמרים ודא"חים נבחרים

שורש טעותם של הציונות/הדתית

November 17, 2019

1/10
Please reload

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאיננה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר