מדוע לאחר שראו כל הדא״חים ועדיין לא חזרו בתשובה

והנה הי' אפשר לתמוה מדוע לאחר שישנם ברוך ה' כ"כ הרבה יהודים שעוסקים במצוה חשובה של 'מצות פדיון שבויים' מידי הכפירה בתורת משה רבינו ע"ה, הידועה בימינו בשם 'ציונות', לאחר שיצאו כ"כ הרבה ספה"קים ודא"חים ומאמרים עדיין לא אותם בעלי דעות משובשות לא הפנימו את דב"ק של רז"ל ראשונים ואחרונים, ולא רק בסוגיית איסור שלוש השבועות, אלא גם באל תתחבר לרשע וכיו"ב

והשי"ת האיר לי שהסיבה לכך היא משום הליצנות, כפשוטו החינוך אצל אותם בעלי דעות משובשות הוא לרוב לליצנות, אלא לכל דבר שבקדושה מצינו אצלם זלזול רב, כי כך הם מחנכים

וכן איתא בדב"ק של רבי משה חיים לוצאטו 'רמח"ל' זיע"א, מסילת ישרים, פרק ה - בבאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם

אך השני, הנה הוא קשה מאד, והוא השחוק והלצון, כי מי שטובע בם, הוא כמי שטובע בים הגדול שקשה מאד להמלט ממנו. כי הנה השחוק הוא מאבד את לב האדם, שכבר אין הטעם והדיעה מושלת בו, והרי הוא כשכור או שוטה אשר אי אפשר לתת להם ערמה או להנהיגם, כי אינם מקבלים הנהגה, והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ב): לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה.

וחכמים זכרונם לברכה אמרו (אבות פרק ג): שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה. כי אף על פי שחמורה היא הערוה אצל כל בן דעת ולבו ירא מקרב אליה מכח הציור שכבר נצטייר בשכלו מאמיתת גודל פשעה ורוב עונשה, הנה השחוק וקלות ראש ממשיכים אותו מעט מעט ומקריבים אותו הלוך וקרב שתהיה היראה סרה מעליו מעט מעט מדריגה אחר מדריגה, עד שיגיע על העון עצמו ויעשהו: וכל כך למה, לפי, שכמו שכל מציאות הזהירות תלוי בשימת הלב על הדבר, כן כל עצמו של השחוק אינו אלא מסיר הלב מן המחשבות הישרות והעיוניות, ונמצא שלא יבואו הרהורי היראה בלבו כלל:

ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה, כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם כן הלצון מפני התוכחה והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה:

והנה הנביא ישעיה היה צווח על זה ככרוכיא, כי היה רואה שזה היה מה שלא היה מניח מקום לתוכחותיו שיעשו רושם והיה מאבד תקותם של החוטאים, והוא מה שאמר (ישעיה כח): ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. וכבר גזרו אמר חכמים זכרונם לברכה (ע"ז יח): שהלץ מביא היסורין עליו, והוא מה שהכתוב עצמו מבאר בפירוש (משלי יט): נכונו ללצים שפטים, כי זה הוא דבר שהדין נותן אותו, כי מי שמתפעל מן ההתבוננות ומן הלימודים, אינו צריך שיתיסר בגופו, כי כבר ישוב מחטאותיו בלי זה מכח הרהורי תשובה שיולדו בלבבו על ידי מה שיקרא או שישמע מן המוסרים והתוכחות. אך הלצים שאינם מתפעלים מן התוכחות מפני כח ליצנותם, אין להם תיקון אלא השפטים, שאלה לא יהיה כח בליצנותם לדחותם מעליהם כאשר ידחו המוסרים. והנה כפי חומר החטא ותולדותיו, החמיר השופט האמיתי בעונשו והוא מה שלמדונו ז"ל (ע"ז יח): קשה הליצנות שתחלתו יסורין וסופו כליה, שנאמר: פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי וגו':

ועוד ידוע שליצני הדור המה בעלי הדעות המשובשות, כפי שמצינו שבימי הנביא אחיה השילוני ע"ה הפילו ע"י התרת חטא העגל, כך גם בימינו אנו, אך המעט שיודעים הוא שגם בסופו של דבר הליצנות תביא להם את חרבונם בב"א,

ונסיים בתפלה שהשי"ת יצילנו מהליצנות ובפרט ליצני הדור ושנזכה להתפעל מן ההתבוננות ומן הלימודים, ונשוב מחטאותינו מכח הרהורי תשובה שיולדו בלבבנו על ידי מה שנקרא או שנשמע מן המוסרים והתוכחות.