קונטרס ומעין מבית ה'

למען אחי ורעי! לכבוד הילולת הרבי שלום דובער שניאורסאהן 'הרש"ב' זיע"א, ההנני שמח לפורס בפניכם את משנתו הבהירה נגד הכפירה הציונית והאיסור ההתחברות אליה ותמיכתה, מי יתן ודב"ק שנאמרו דאז יכנסו ללבבותיהם של כל יהודי ויהודי, ויפעלו פעולה הנצרכת למען הצלת יהדותם מהכפירה הלאומית.

כ"ק האדמו"ר מחב"ד, רבי שלום דובער ב"ר שמואל שניאורסאהן 'הרש"ב' זיע"א, מבוא לקונטרס ומעין, עמודים 43-53[1]:

בבוקר שעה הששית חזר אבי ממסעו שנסע ביום ד' י"ח טבת – כנזכר ברשימתו מחדש טבת ש.ז. - לבקר את היכלי קודש כ"ק מורנו הבעל שם טוב, הרב המגיד ממזריטש, הרב המלאך הקדוש, הרב מברדיצ'וב, הוד כ"ק אדמו"ר הזקן והוד כ"ק אדמו"ר האמצעי.

בשעה עשר מסר לי אבי רשימות שונות שכתב ורשם בדרך נסיעתו האמורה, מהם עניני חסידות ודרכי החסידות ומהם ענינים בעסקנות הכלל.

כשהיה אבי בעיר ניעזין[2], ביקר אותו הרב רבי שלמה אהרן אהרנסון[3], ותוכן שיחתו הי' בדבר חברת הציונים ושיטת הציונות, אשר אבי התנגד להם במכתבו הכללי דשנת תר"ס והרב אהרנסון חפץ להצדיקם[4].

השיחה עם הרב אהרנסון התקיימה ביום השני א' שבט במעונה של הרבנית מרת חנה חישיע - אלמנת כ"ק אאזמו"ר של זוגתי דודי זקני אדמו"ר מוהרי"ן.

הטענות של הרב אהרנסון והתשובות שענה לו דבר דבר על אופנו, הואיל אבי לכתבם בעצם כתב יד קדשו והנני מעתיקה בזה. וזה לשונו:

[ד׳ שבט תרס״ג]

אלה הן הטענות שטען עבורם:

א] על פי משארז"ל לא כאותו האיש שדחוהו בשתי ידים. והיינו שעל ידי שדחוהו נפרד מקהל ישראל ועשה מה שעשה כו'. כן המה – הציונים - על ידי הריחוק והדחי' מפרידים ומורידים אותם.

ב] הלא, על כל פנים, כמה אנשים שהיו רחוקים מישראל לגמרי ולא רצו שיקרא שם ישראל עליהם, עתה - על ידי הציונים והציונות – נתקרבו ובשם ישראל יתפארו.

ג] במה כחינו גדול ללחום נגדם, ודבר שאי אפשר לבוא אל תכליתו אין כדאי להתחיל.

טענה א. על פי משארז"ל לא כאותו האיש שדחוהו בשתי ידים, והיינו שעל ידי שדחוהו נפרד מקהל ישראל ועשה מה שעשה כר, כן המה - הציונים - על ידי הריחוק והדחי' מפרידים ומורידים אותם.

מענה - משארז"ל לא כאותו האיש שדחוהו בשתי ידים, היינו קודם שנתגלה קלונו והי' רעתו טמון וקבור אתו עמו, ואם היו מקרבים אותו לא הי' מגלה רעתו ולא היתה נעשית הפעולה שפעל. וגם בו בעצמו הי' הרע מתעלם במשך זמן יותר ויותר, ואפשר הי' מתגבר בו אחר כך הטוב הנגלה על הרע הנעלם. וכידוע שיש בכח הדבר הנגלה להתגבר על הדבר הנעלם ולהפכו במשך זמן. ונמצא בהקירוב הזה הי' הוא מתקרב אל החכמים שהי' הרע מתעלם בו, וכל שכן שלא הי' בא לידי פעולה. אבל לא כן הוא בענין הציונים, אשר המה כבר יצאו בשיטתם בגלוי ובחוזק. והוא שיטתם הלאומיות שיתבאר לקמן, ואי אפשר להם לוותר על זה כי היא עיקר יסודם בציונות המדיניות, ובלעדי זאת אי אפשר להם לבוא אל מטרתם כמשי"ת. אם כן הנה בהקירוב שנקרב להם הוא שנתקרב אליהם ח"ו לא שיתקרבו המה ויהיו כמונו. ואם באיזה דברים קלי הערך יקבלו דברי היראים יהי' רק לרמאות בלבד, ובהעיקרים והיסודים לא יוותרו מאומה.

ובערמתם יצודו בזה הרבה נפשות התמימות, בזה שיראו באצבע ויפרסמו בכמה סגנונים שונים ומשונים כי גם היראים אתם המה. ואם כן הרי זה ההיפך לגמרי מכוונת רז"ל באותו האיש שלא היו צריכים לדחותו בשתי ידים כמבואר, הנה אתם צריכים להתנהג בהיפך.

טענה ב. הלא עכ"פ כמה אנשים שהיו רחוקים מישראל לגמרי ולא רצו שיקרא שם ישראל עליהם, עתה על ידי הציונים והציונות נתקרבו ובשם ישראל יתפארו.

מענה - אתם אומרים שעל כל פנים פעלו על אנשים שהיו רחוקים מישראל שנתקרבו, הנני שואל במה נתקרבו, וכי התחילו לשמור את התורה ומצותי', לא, אדרבה מקיום התורה והמצות והאמונה בה' נתרחקו יותר ויותר על ידי התנועה הציונית כאשר יתבאר.

הציונים הרעו לעשות הרבה מהחברה מפיצי השכלה, שהחברה מפיצי השכלה נתנו לעם דבר נוסף על התורה, והיינו במה שהזריעו דעתם הרעה שצריכים ומוכרחים להשכלה גם כן. ובאשר ההשכלה והלימודיות חיצוני' היא כצרה אל התורה, ובפרט שלקחו השכלתם ממקורות כוזבים, לכן במשך זמן גברו הלימודיות על התורה עד אשר נעשו המתעסקים בהם כופרים ופורקים ופרקו מעליהם עול מלכות שמים ועול התורה, כאשר עינינו רואות הן בהזקנים שהיו מכבר, ובפרט בהצעירים העוסקים בחכמות חיצוניות.

אמנם האיש הזה המשכיל הזקן או המחונך מחדרי מפיצי הכפירה בה' ובתורתו - יודע הוא אשר סר מדרך התורה והמצוה ואינו יהודי ר"ל, ויש תקוה אשר לעת מן העתים ישים אל לבו וישוב אל ה', באשר אע"פ שחטא ישראל הוא שיש בו ניצוץ אלקי, ובאשר יודע היטב שהוא הפכי וממדי לרצון ה' ואיננו יהודי כשר כלל, לזאת אפשר שיתעורר לעת מן העתים ויתמרמר בנפשו על עוצם ריחוקו ואיך שרע ומר עזבו את ה', ויעשה הסכם בנפשו לילך בדרך התורה והמצוה כמצווה עליו מאת ה' אלקינו על ידי עבדיו הנאמנים.

ובפרט כאשר צר לו ומצאוהו צרות רבות ורעות ר"ל, קרוב הדבר שיחזור בתשובה וכמאמר צריכא יהודאי לחרובא עבדי תשובה, וכאשר ראינו בעת הפרעות בקיוב אשר כמה מהסטודנטען נתעוררו להניח תפילין וכדומה, ואם כי לא נמשך זמן רב, מכל מקום הרי התעוררו לשמור את המצות, ואפשר אם הי' אז שם אחד מהחרידים מתקרב אליהם לחזק בלבם ההתעוררות הזאת, היו הולכים בדרך הזאת להבא והיו מתחזקים יותר ויותר בזה, ואפשר מפני שעוד לא הי' תשובתם שלמה לכן חזרו אחר כך לסורם ר"ל. וכל זה הוא כאשר יודע שכל אחד ואחד מישראל צריך לקיים תורה ומצות, והוא כשאינו מקיים התורה ומצוות איננו יהודי, אז יש תקוה שישוב אל ה' באחד מהאופנים הנזכרים לעיל.

אך הציונים התחכמו לרעה הרבה יותר, ונתנו את הלאומיות תמורת התורה ומצוות, וכמו שאומר מנדלשטם בהמכתב גלוי שלו, אשר לא זהו יהודי מי שמקיים את המצות, כי אם מי שהוא ציוני אף שאינו מניח תפילין ואינו שומר את השבת ר"ל ועוד ועוד ה"ה יהודי.

השלוח כתב בשנה העברה, דגם מי שעובר על כל מצות שבתורה, ה"י, ואף גם מי שהוא כופר בעיקר ר"ל אם הוא לאומי ה"ה יהודי.

המליץ הביא אז את הדברים הנ"ל ולא הסכים עמו באופן מבהיל כזה, ואינני זוכר איך שרצה הוא להגביל תחום העבירות, אבל בדרך כלל נכנס בפשרות.

אמנם ה"וואסחאד" עשה מרקחת ממאמרו של השילוח באופן כזה, דבצאת ישראל ממצרים ונעשו עם נתן להם משה תורה ומצות שזה יחזיק את קיום הקיבוץ והחברה להיותם בני דת אחת, ואחרי כן בעת החורבן, כשראו חכמי ישראל שעם ישראל מתפזר ומתפרד לארבע רוחות העולם, התחכמו להחזיק את הדת בכמה גדרים וסייגים בכדי להחזיק את קיום החברה, ועתה - הוא אומר - נוכחו לדעת אשר הדת לא יחזיק קיום החברה, כי אם המקום הזה יקח הרעיון הלאומי והוא יחזיק ויקיים את קיבוץ החברה להיות עם.

היוצא מכל מאמריהם של הציונים אנו רואים עין בעין, אשר כל מגמתם ועמלם הוא לעשות ועושים הנחה אצל עם ישראל, אשר כל ענין התורה והמצות הם רק עצה להחזיק את הקיבוץ ולא חובת הגוף, אשר רעיון זה בנקל שיונח אצל צעירי עמנו שהמה כלים מוכנים לרעיון כזה.

וכשמתאמת אצלם הרעיון הזה ממילא נעשו בעיני עצמם פטורים לגמרי מהתורה ומצוות, בחשבם שאין צריך להעצה ובפרט כשיש אצלם עצה אחרת במה להחזיק את הקיבוץ, ומסבירים לעצמם דאילו יצוייר אם הי' רק יהודי אחד בעולם א"צ לקיום התורה ומצוות רק באשר שיש רבים, יוסף ה' עליהם, צריכים לתומ"צ לעצה בשביל קיום חברתם. ועתה הלאומיות מחליף את מקום הדת והיא העצה להחזיק קיום החברה.

ואחרי הנחה זו הנה הנכנס בחברת הציונים איננו חושב את עצמו למחויב כלל בקיום התורה ומצות, וממילא אין לקוות שגם לעת מן העתים ישוב אל התורה ומצות, וגם אם תכתוש אותו במכתשת לא ישוב בתשובה באשר לפי חשבונו הוא יהודי כשר אחרי שהוא לאומי נאמן.

הרי ברור הדבר על יסודות הגיונים, אשר רעיון הציוני לא רק שלא קירב את שהיו רחוקים מישראל והרחיקום יותר ויותר, אלא עוד העבירו ר"ל יהודים כשרים מדעתם לעקור מלבם כל ענין קדושת התורה האמונה בה' קיום מצות מעשיות, בזה שלקחו מאתם את הנחת חיוב התורה ומצות לגמרי, ומשרישים בלבם שבהלאומיות המה יהודים גמורים, וממילא הנה כל הנלכד בשחיתותם ואביזרייהו יורד שאול ואין תקוה ח"ו לאחריתם.

הציונים כמובן הראשים, והקטנים בלי דעת נמשכים אחריהם, הנה בכוונה גדולה בערמה ובמרמה ובתחבולות רשע עשו ועושים את מעשיהם הרעים להטעים באלפי מאמרים וברבבות פתגמים לוקחי לב בשפת יהודית ועברית ובשפת המדינה את ההנחה העקרית שלהם כי כל ענין היהדות הוא הלאומיות.

כל מי שיש לו דעת אף במקצת יודה על האמת, אשר התעוררות הרצעל ונרדוי לציון אין זה משום איזה הרגש אלקי שנתעורר בנפשם.

אחינו היראים אהבתם לאה"ק היא מצד ההרגש האלקי שבהם שרצונם וחפצם בה' ובעבודתו ית', ולזאת המה חפצים בהמקום אשר בחר בו ה' הבוחר בציון ובירושלים, ואהבה זו היא בהרגש פנימי ואהבה עצמית ופנימית בהמקום הזה והיו נושקים את עפרה ממש, וזה כל חלקם בחיים אם יזכם השי"ת לבא לאה"ק, אשר לזה תכסוף כל לב וכל נפש.

אבל לא כן הוא סבת התעוררותם לציון אצל מנהיגי הציוניות הרצעל ונארדוי בפרט, והאות כי בהיות הרצעל באה"ק נתרחק יותר מה' וחילל את התורה והמצוה בריש גלי, שנכנס לעה"ק ירושלים ת"ו כשכבר נכנס הש"ק, והלך על מקום המקדש, אשר גם מצד האנושיות לא הי' לו לעשות כן לחלל את השבת בפרהסיא בעיר הקדושה ובמקום היכלו ית' לעשות את הרע בעיני ה', ה"י, אין זה אלא שנעשה בהדגשה מיוחדת להורות שיטתם הטמאה אשר כל ענין היהדות היא הלאומיות, וראש הציונים העמיד את צלם הלאומיות היא המרידה בה' והכפירה בתורה ומצותי' גם במקום היכל ה'.

והנה הסיבה האמיתית להתעוררותם של ראשי הציונים המתעים מדיחים ומסיתים את עם ישראל מעל ה' ותורתו לציון וירושלים, הוא כי האברים המדולדלים מגוף ישראל שבחו"ל מכבר התערבו בגוים ונתאחדו עמהם עד שנעשו לעם א' עמהם, ויהודי כזה שבאשכנז חשב א"ע לאשכנזי ובעסטרייך לאיש אווסטרי ובאנגליא לאיש אנגליא וכדומה בכל הארצות וחשב שזהו עמו ומולדתו והממשלה היא גם כן שלו כמו לכל אזרחי הארץ ההיא שנמצא בה וחיו להם חיי מנוחה ואושר - לפי דעתם המגושמה - והתחתנו עם עמי המדינות להיות לעם אחד. הקב"ה החפץ בגאולת ישראל על ידי משיחו, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, העמיד צר ואויב על עמו ונחלתו הצרים ומעיקים להם, הן המה האנטישמי' שבכל מדינה ומדינה וכשנתגברו האנטישמי' והתחילו להפרידם מאתם ולהזכירם שהמה יהודים, ועוד זאת להדפם בחזקה ולקרוא אחריהם הלאה יהודים, ובכל פנה שהמה פונים בין גדולי ארץ ונסיכי' אשר הורגלו שמה ושמה רוצים למצוא מקומם, מביטים עליהם כעל איש זר ומרחיקים אותם, והיהודים הנ"ל רצונם וחפצם להיות דוקא במעלת ומדריגת הגדולים נסיכי המדינות ורוזני ארץ, וכל אשר דוחפים ומרחיקים אותם הנה הם מעפילים לעלות לרומם את עצמם ולהתפאר בעשרם ובחכמתם, כי ממאסים בדרכי ההכנעה.

אחינו החרדים יודעים אשר המה תחת עול הגלות וצריכים להיות מוכנעים גם בכל מעמד ומצב שהוא, כי גם בעת שהיו אצלנו כאלה שהיה להם מהלכים בין גדולי העמים ולפני מלכים התייצבו היה בהם ההכנעה, בידעם שהמה בגלות תחת עם אחר ועליהם לנשוא את עול הגלות, אחרי שזהו רצון ה' בכדי לכפר על עוונותינו, עד אשר ירחם השי"ת עלינו ויגאלינו בב"א,ולזאת הנה גם אחרי כל העול הכבד שהכבידו עליהם באיזה זמן מהזמנים וגם אחרי כל הרדיפות ודחיפות שיש להם ימצאו להם מקום, זיי האבען בא זיך א ארט כטבע הרך לעמוד בפני הקשה.

אמנם האנשים הנ"ל חשבו וחושבים שאינם בגלות כלל והמה אשכנזים צרפתים או אנגלים והמדינה שהם דרים שמה היא מקומם ומדינתם ואין בה• טבע ההכנעה כלל, ולזאת על ידי הדחיפות והרדיפות הנ"ל אבדו את מקומם שאין להם מקום, זיי האבען בא זיך קיין ארט כלל וגם לא מציאות כלל, כי אחינו החרדים מציאותם הוא מה שהמה יהודים בקיום התורה ומצות, אמנם היהודים הנ"ל מציאותם הי' מה שהמה אשכנזים וכדומה וכשהדפו אותם בחזקה מזה הרי אין להם מציאות כלל, ומוכרחים להיות מציאות עומדים בפני עצמם. ובמה יעמדו בפ"ע הלא בקיום התורה ומצות אינם חפצים כלל כי אם בזה שיהיו עם וממשלה ובזה יהיו מציאות עומדים בפני עצמם.

וזאת רק זאת היא סבת תוקף התעוררותם ושיבתם אל ישראל, היינו רק להיות עם והוא להיות אומה ישראלית, אשר סבת ההתעוררות היא מצד הכרח שלהם כנ"ל שמוכרחים להיות במציאות עומדים בפני עצמם, והמקום המסוגל לזה כמובן הוא ארץ ישראל, אבל בלתי ספק אצלי אשר הרצעל ונארדוי בעצם לא איכפת להם כלל אם ארץ ישראל או ארץ אחרת, שזה אצלם טפל לגבי עיקר הרעיון שלהם להיות עם וממשלה, וכמדומה שבהקונגרס השלישי שבא א' עם הצעה בדבר קפריסין נתן הרצעל מקום להצעה, ורק הציונים דמדינתינו הרעישו על זה ומשום זה נדחית.

אמנם בכדי לפעול באחינו את הרעיון הזה להיות עם וממשלה בפני עצמו, מובן שהדרך לזה הוא לעורר בקרב העם את הרעיון הלאומי, שעל ידי זה יתעורר להיות עם עומד בפני עצמו.

אך זאת לבד אינו מספיק כי אם מוכרחים גם כן להסיר את העם מדרך התורה והמצוה, ה"י, ולכל הפחות להחליש כמה שאפשר ולהגביר את הלאומיות על התורה, כי מהידוע הוא אשר המחזיקים בתורה ומצות אינם עלולים להשתנות ולקבל צורה אחרת.

ובפרט לקבל צורה כזו לצאת מן הגלות בחזקה ולגאול את עצמו בכח עצמם, זאת לא יוכל כל המחזיק בתורה ומצות לפעול בעצמו בשום אופן כי זה נגד תוקף אמונתם ותקוותם של ישראל, אשר המה מקוים ומצפים לישועה בביאת משיח צדקנו בב"א ויגאלו גאולת הגוף וגאולת הנפש ויתעלו בעילוי מעלה העליונה אשר בתקוה זו דוקא המושרשת בנפשם ימצאו מרגוע לנפשם, ובזה דוקא המה חיים בחיי הגלות המר ומתחזקים בקיום התורה ומצות, ולא בהבטחת הרצעל שיבטיחום להיות ממשלה בפני עצמה ולחיות חיים גשמיים, אף אם נטעה את עצמנו ונחשוב שיש בידו לפעול זאת, ימצאו תענוג נפשם, ובתקוה זו לבד לא היו יכולים להתקיים תחת עול הגלות.

כי אם בהתקוה בגאולתם ופדות נפשם אשר יגאלנו השי"ת על ידי משיח צדקנו בב"א.

ולזאת בכדי לפעול הרעיון שלהם, לבד זאת שמוכרחים המה לבלבל הצורה הקודמת בכדי שיוכלו לקבל צורה אחרת, עוד מוכרחים לזה בכדי שדרך התורה ומצות לא יפריע להם בדרכם הרעה והמושחתה, וזאת היא הסבה שלקחו להם הדרך להסיר את העם מדרך התורה ומצות, ה"י, ולהגביר את הרעיון הלאומי.

ומרעה אל רעה יצאו, אשר זהו טעמם ונמוקם שרוצים לכבוש את החנוך תחת ידם ולהשריש בלב הנערים את הרעיון הלאומי ושזה הוא עיקר היהדות לא התורה והמצוה, וכן על ידי הלימוד עם הצעירים פרק בדברי הימים וגם לומדים תנ"ך עם פי' שבודים מלבם להלביש בהפסוקים הכוונה הנ"ל, וכן דורשים המטיפים בדרשות של דופי שלהם, אשר מפורש אמר הרצעל בהקונגרס הב' או הג' שיוצא אצלם על זה כך וכך, והוא אצלם עיקר גדול שאי אפשר בלתי זאת. והכל הולך לכוונה אחת להסיר לב העם מהאמונות הקדושות שבלב ומדרך התורה ומצות, ולהשריש בלבם הרעיון הלאומי ושזו היא יהדות.

וכמובן עיקר עסקיהם הוא עם הצעירים שהמה מוכנים מכבר לפעולה כזו מצד החפש שבהם מקודם, וכמו כן בהנערים שהמה כחומר פשוט עדיין ויכולים לעשות בהם איזה צורה שיהי' וגורלם בידי המחנכם.

הציונים מניחים כל הכחות שבעולם על ידי מטיפיהם וסופריהם, אשר לאט לאט ימשיכו גם את הגדולים והזקנים אחריהם, כי העולם שאנו חיים בו כעת עולם הפוך הוא בעוה"ר, אשר בדורות הקודמים היו הגדולים מדריכים את הקטנים ועתה הוא להיפך שהקטנים מדריכים את הגדולים והאב משתנה לפי צורת הבן.

וזו רעה חולי בדור הזה מחלישות האבות אשר לא זו שאינם עוצרים כח בעצמם לעצור בבניהם בעד פריעותם בהפרת חוק אלקי וחוק אנושי ולהדריכם בדרך הטוב והישר בעיני אלקים ואדם ישר, כי אם עוד זאת במשך זמן נעשה ציור וחקיקה בנפשם לפי אופן צורת בניהם ודרכם הרעה ר"ל, ואין כאן מקום להאריך בזה.

הציוניות מוכרחת לקולטורא והקולטורא הלזו היא אצל הציוניות מהיסודות העיקרי' אשר בלעדה אי אפשר לה כלל להגיע למטרתה, ומה שאמרו על הקונגרס הג' שאין להם עסק בקולטורא וכן באיזה מאמרים במכ"ע כותבים כן, הוא רק למראה עינים באשר רבים מאחינו קמו עליהם על זה לכן למראית עין אומרים שאין להם עסק בה, אבל באמת מחזיקים בה בכל תוקף ועוז כי אי אפשר להם להתקיים בלעדה, וכמו שהעיר מכ"ע הצפירה על מאמר מסופר א' שכתב כנ"ל שאין להציונים שום עסק בקולטורא, והעיר על זה המו"ל שאין דעת הציונים האמיתים כן ואי אפשר לציוניות בלי קולטורא והראה מקום להמא' על מרע ורבע ואני לא ראיתי את המאמר הזה.

הציונים בכל מקום שהם הנה כל מעשיהם שמתעסקים הרבה בלימוד דברי הימים של גרעץ וסמאלענסקין עם הצעירים ואנשים פשוטים ובלימוד התנ"ך על דרך הנ"ל לפרש הפסוקים בפירושים בדויים, וזו היא עסק תורתם בבתי כנסיות בשבתות ויו"ט, וכן עוסקים הרבה בהחינוך כמאז כן עתה, והכל בכוונה לעקור את היהדות ולנטוע את הלאומיות.

הרי גלוי לכל שהציונים הנה לא זו שאינם מקרבים אל היהדות, אלא עוד מאבדים את נפשם לגמרי ר"ל, שלקחו מאתם בכוונה גם ההרגש הנעלם והנסתר בנפשם אל התורה ומצות, עד שאין תקוה ח"ו שישובו אל הוי' אם לא אשר ביד חזקה כר, ומה שמתפארים בשם ישראל הוא רק בשם עם ישראל ושזה יהדותם, אבל מהיהדות האמיתית והפשוטה והיא קיום התורה ומצות והאמונה בה' ובעבדיו הק' נתרחקו לגמרי מכל וכל על ידי הרעיון הציוני, והשי"ת יפר עצתם וירום קרן התורה והיהדות וקרן אחב"י למען כבוד שמו הגדול.

טענה ג. במה כחינו גדול ללחום נגדם, ודבר שאי אפשר לבוא אל תכליתו אינו כדאי להתחיל.

מענה - יש מאחינו הרבה שיש בהם דעת קצת אבל לא ישכילו ולא יתבוננו על דבר מעצמם, רק מה שאומרים להם המה מבינים ומקבלים הדברים הנאמרים, והאנשים האלה כששומעים מהציונים את הטוב שבהרעיון ובפרט מהמשתדלים לכסות את הרע ומראים טלפיהם, מתקבל אצלם הענין ואינם מתבוננים להבין את הצד הרע שבזה, וכשמגלים להם את הרע הטמון והגלוי שברעיון הציונים מתקבל אצלם הדבר יותר ויותר, באשר המה יראים בעצם וחרדים לדבר ה' וממילא יבינו היטב ויונח בנפשם אמיתית הדבר, ואנשים כאלו המה חלק גדול מישראל, כן ירבו. ועוד יש חלק גדול, ואפשר יותר מחלק הנ"ל, שהמה יראים בעצם, אבל אין להם דעת להבין דבר, והמה בטלים להגדולים מהם ומקבלים מה שאומרים להם, וכששומעין מהמטיפים את הרעיון הציוני והטוב בהלאומיות שיהיו עם ובפרט שמזכירים שם א"י החביב עליהם ועוד שמבטיחים כמה הבטחות גשמי' שיחיו חיי עונג על אדמתם וכדומה, נעשים מסורים אל הרעיון ועושים כל מה שמצוים עליהם.

והנה כאשר ישמעו עם ישראל כי הרבנים גדולי התורה צועקים מרה על הרעיון הזה ואיך שיש בזה הרבה רע המה נסוגים אחור מזה לגמרי. וידוע הוא אשר האנשים האלו יש בהם תוקף גדול וכאשר נסוגים מהרעיון הזה הוא בתוקף גדול, ועל אחינו הנ"ל אנו מחוייבים למסור נפשינו להצילם מפיות האריות הרוצים להעבירם על הדת, ה' ישמרנו, והשי"ת יהי' בעזרינו, ויביא לנו משיח צדק בב"א.

'שמועה' מפי רבי אוריאל צימר זיע"א:

'לאחר מכן אמר הרבי שדעתו לא השתנתה ולא תשתנה ממה שכתב אדמו"ר הרש"ב בהקדמה לקונטרס ומעין, ואדרבה אז היה זה בכח ועכשיו זה בפועל'.

____________________________________________________

[1] ונשנה ג"כ בספר אגרות קודש מוהרש"ב, כרך א', אגרת קכה, עמ' רצ-חצר; תולדות חב"ד, כרך ב', עמ' 198-206; אוצר סיפורי חב"ד ח"ח, עמ' 326-336.

[2] הפגישה התקיימה בבית האלמנה חנה חישיע, אשתו של המהרי"ן בנו של הצמח צדק. וסבת אשת אדמו"ר הריי"צ זיע"א.

[3] נולד בחודש אלול ה'תרכ"ג. למשפחה של חסידי חב"ד (אימו הייתה נכדתו של ר' אברהם ליפמנ'ס זיע"א). כבר בגיל 15 החל ללמד גמרא בישיבה בעיר ליאדי. בשנת ה'תרמ"ז התמנה להיות רבה של העיר גולכוב, ולאחר כן בניעז'ין. ביום א' שבט ה'תרס"ג, במהלך נסיעתו של אדמו"ר הרש"ב בביקור בציוני אדמו"רי חב"ד, נפגש כ"ק האדמו"ר הרש"ב, בניעז'ין, במהלך פגישתו החל בין השניים ויכוח אודות הציונות כאשר הרב אהרנסוון מנסה להצדיק את הציונות בפני האדמו"ר הרש"ב, הרב אהרנסון הביא את שלושה טענות בעד הציונות, והם התפרסמו בקונטרס 'ומעין מבית ה''. בשנת ה'התר"ע התמנה להיות לרבה של העיר קייב. בעת משפט בייליס הצטרף לאדמו"ר הרש"ב במאבק למען זיכוי בייליס. בעקבות עליית השלטון הקומוניסטי הוא עבר לגרמניה שם מונה לרבה של קהילת יוצאי רוסיה. בשנת ה'תרפ"ג עלה לארץ ישראל ומונה לרבה של העיר האשכנזי תל אביב. בשנת ה'תרפ"ט בעת ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בארץ ישראל, נפגש עם הרבי ביום ה' אב בעפולה, שם שהה הרב אהרנסון בעקבות מצבו הבריאותי. הוא שוחח עם הרבי במשך שעה ארוכה, ובמהלך שיחתם דובר על מצבם של יהודי רוסיה. נפטר בכ"ב אדר ב' תרצ"ה.

[4] 'מעשה רב' עם רבי חיים אברהם דובער ב"ר שניאור זלמן הכהן לעווין 'המלאך מאמעריקא' זיע"א (מובא מתוך קונטרס 'זכרון דברי הרב'):

'בעיר קיעוו הי' פעם אסיפת רבנים, דיברו שם ממאמר חז"ל 'והמלכות תיהפך למינות', אחד הרבנים אמר שזה הולך על הקאמעניסטן, השני אמר שזה הולך על אחרים... והי' שם גם הרב דקיעוו, שמו הי' ר' שלמה אהרן אהראנסאן, שהיה כידוע נוטה מאוד לציונות. [כמו שמובא בקונטרס 'מעין בית ה'" מהויכוח שהי' לו עם המהרש"ב מליובאוויטש בנוגע ציונות]. אמר אותו רב למלאך, "מה אתם אומרים בנוגע למאמר חז"ל והמלכות תיהפך למינות?".

המלאך ביודעו את דעותיו הציוניות, אמר לו הרי ידוע מה שאמרו חז"ל 'מאן מלכי רבנן' - על זה קאי 'והמלכות תיהפך למינות'...