פיוט המבדיל

למען אחי ורעי! בשביל חזק אצלנו היהודים את האמונה בביאת משיח צדקנו, הנה מאוד יקר וחשוב סדר סעודה רביעית, וכן נפסק להלכה בדב"ק של רבינו יעקב בעל הטורים זיע"א, טור אורח חיים, סימן ש' סעיף א

לעולם יסדר אדם (שלחנו במוצאי שבת) כו' מימרא דר' חנינא בפרק כל כתבי (דף קי"ט) ובזה הלשון אמר שם ר' אלעזר לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית ובתרווייהו רצונו לומר אע"פ שכבר הוא שבע וכל מה שיאכל ה"ל אכילה גסה ואינו צריך אלא לאכול כזית כדי לקיים מצות סעודת שבת בליל שבת בכניסתו וכן במוצאי שבת איכא נמי כבוד שבת ללוותו ביציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר אפ"ה יסדר שלחנו במיני תבשילין אע"פ שלא יאכל מהם אלא כזית ומייתי עובדא דר' אבהו דהוו עבדין ליה באפוקי שבתא עגלא תילתא הוה אכיל מיניה כולייתא כי גדל אבימי בריה א"ל למה לך לאפסודי כולי האי נשבוק כולייתא ממעלי שבתא שבקוה ואתא אריה אכליה לעגל הראוי לשחוט אלמא דהכין עגל שלם לצורך סעודה דמוצאי שבת אע"פ שלא אכל ממנו אלא כולייתא וזהו דעת ר"א ור' חנינא שאמרו לעולם יסדר אדם שלחנו וכו' פי' יסדר שלחנו בסעודה גמורה לפי מנהגו בסעודה אע"פ שלא יאכל ממנו אלא כזית וז"ש יסדר אדם שלחנו שלחנו דייקא כלו' סעודה גמורה לפי מנהגו ותימה למה לא כתב רבינו דין זה גבי ליל שבת והרי"ף והרא"ש הביאו הך דר"א ודר"ח ועובדא דרבי אבהו אלא דהרי"ף גורס בהך דר' אבהו נשבוק עד מעלי שבתא ע"ש וא"כ רבינו ה"ל להביא הך דר"א לעיל גבי ליל שבת ואפשר דהוא בכלל מ"ש ריש סימן רס"ב ויסדר שלחנו ויציע המטות וכו' וכן בסופו כתב וירבה בבשר וכו' עד ה"ז משובח דמשמע ודאי דאפילו אינו צריך לריבוי זה דמזה נלמד במכ"ש דלא יפחות מסעודה גמורה לפי מנהגו בסעודה אע"פ שאינו צריך לסעודה גמורה כנ"ל ביישוב דברי רבינו בזה:

ואח"כ יזמר זמירות מוצאי שב"ק שיש בהם סודות טמירים ונהירין לגבי הגאולה האמיתית שאנו מצפים לה.

(הזמר הזה חיברו יצחק הקטן ושמו כתוב בראשי החרוזים מהחרוז השני והלאה)

הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחוֹל, זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל, וְכַכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה.

יוֹם פָּנָה כְּצֵל תּוֹמֶר, אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר, אָמַר שׁוֹמֵר, אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.

צִדְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר, עַל חֲטָאַי עַבוֹר תַּעֲבוֹר, כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבוֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.

חָלְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי, מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי, יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְּכָל לַיְלָה.

קוֹלִי בַּל יֻנְטָל, פְּתַח לִי שַׁעַר הַמְּנֻטָּל, שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.

הֵעָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם, אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם, בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.

קְרָאתִיךָ יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי, אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי, מִדַּלוּת תְּבַצְעֵנִי, מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.

טַהֵר טִנוּף מַעֲשַׂי, פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִסַי, אַיֵה נָא אֱלוֹהַּ עֹשָׂי, הַנוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה.

נַחְנוּ בְיָדְךָ כַּחוֹמֶר, סְלַח נָא עַל קַל וָחוֹמֶר, יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְלַיְלָה.

(הַמַּבְדִיל) אֵל פּוֹדֶה מִכָּל צָר, קְרָאנוּךָ מִן הַמֵּצָר, יָדְךָ לֹא תִקְצָר, לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה (הַמַּבְדִיל) מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל, אֵלִיָּהוּ וְגַבְרִיאֵל, יָבֹאוּ נָא עִם הַגּוֹאֵל, קוּמוּ בַּחֲצִי הַלָּיְלָה.

(הַמַּבְדִיל) תְּנָה לָּנוּ שָׁבוּעַ טוֹב, רַעֲנָן כְּגַן רָטוֹב, גם ה' יִתֶּן הַטּוֹב, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה.

הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחוֹל. זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל. וְכַכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה.

אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵמָתָא חֶדְוָתָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא, דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אַתְיָן לְסַעֲדָא בַּהֲדֵיהּ.

(ויאמר שלש פעמים:)

הבדלה (מתוך סידור)

דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם. סִימָן טוֹב וּמַזָּל טוֹב יְהֵא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אָמֵן.

מִזְמוֹר לְדָוִד: יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר, בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.