עקידת יעקב, מאת חיים צבי קורניק

למען אחי ורעי! הנה מאמר שפורסם בזמנו ע"י ר' חיים צבי קורניק זצ"ל, מבין שלל כתביו שנהג לפרסם אודות מעללי שלטון הערב-רב, בין היתר נגד רצח הק' יעקב ישראל דה-האן הי"ד זיע"א

ואקדים הקדמה היסטורית-משמעותית לגבי הק' יעקב ישראל דה-האן הי"ד

א. הוא החל את מסעו בחזרה ליהדות עוד בהולנד, לאחר שהתגרש מהגויה אליה הי' נשוי

ב. אז פרסם את הספר שלו שמדבר על היצרים שלו, וזה כאשר הוא עוד היה בציונות הדתית, דהינו שהציונות הדתית ידעה על ספרו 'צנורות', אבל לא היה אכפת לה לגבי היצרים שלו, כי העיקר אצל הציונות הדתית הוא קודם כל הה לאומי, ודי זה כבר בגדר המלצה שאיננה מחייבת

ג. בהגיעו ארצה עם בהיותו דתי/לאומי שיש לו משיכה לעבירה הנ"ל, הוא לאחר זמן מה מתוודע לאנשי הישוב הישן, שבראשם עומד רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א, ובית דינו 'העדה החרדית'... אצלנו לא נהוג לבנות את ההלכה לפי ההשקפה, אלא השקפה לפי ההלכה, רבי יוסף חיים זוננפלד לא יקרב לעדה החרדית מישהו שנגוע בעבירה מהסוג הנ"ל - ואם יהיו מצויים כתביו שמעידים כי בתקופה הנ"ל הוא עדיין נמשך לעניינים מהסוג הנ"ל, הרי אלו רק מצד מאבקיו הפנימים, אבל לא כאלו שהובילו למעשים בפועל, מכיוון שיש לנו דרישות הלכתיות מחמירות בכל תחומי היהדות, לאפוקי מהציונות/הדתית.

ד. תוך כדי וגם לאחר הרצחו ע"י אברהם תהומי שלחו של יצחק בן צבי שר"י, הם עשו כל דבר כדי להכפיש את עברו, ולו בגלל מעשיו להצלת הישוב הישן מפני הבריונות הציונית.

ה. כיום ממשיכים לנפנף בעברו, ועוברים על הלאו של הונאת דברים (שחמורה מהונאת ממון), כדאיתא במס' בבא מציעא, פרק ד משנה י:

מתני' כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו:

וכן נפסק להלכה, ביד החזקה, הלכות מכירה, פרק יד הלכה יג:

כיצד היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים...

ו. והנה בימינו אנו ישנם 2 מחנות שהם מתנגחים אחד בשני, המחנה הליברלי והמחנה הלאומי, אבל שניהם מזמרים באותה מקהלה לגבי הק' יעקב ישראל דה-האן הי"ד, וזה כבר מעיד שיש כאן דבר תמוה ביותר.

בהתחשב בכך שכיום אפילו המחנה הלאומי מצויים אצלם הרבה כאלו שנתפסו בענינים אלו וכן כאלו שחששודים בכך, ואידך זיל גמור, כי אינם אנשי אמת, אלא שקר בפיהם.

וכעת נחזור לדוכתא:

בס"ד

עקידת יעקב, מאת: חיים צבי קורניק[1], מנחם-אב תשל"ד

לזכר יעקב דה-האן הי"ד, שנרצח על קידוש השם, בידי משומדים חילוניים. אמר הכותב: דמו של יעקב דה-האן אינו שותק וגם משה דור כתב עליו ב"מעריב" י' תמוז תשל"ד והוא דן את היהודי השחוט לכף חובה ואת החילונים הרוצחים לכף זכות והוא מוסיף ומספר כי רוב הישוב העברי קיבל בקורת-רוח את מות דה-האן. אבל זה לא חידוש. גם הנוצרים שחטו אלפי אלפים יהודים ושאבו קורת-רוח וגם ערביי "פלסטין" שחטו אלפי יהודים ושאבו נחת. ומנהיג חילוני ושמו גרינבוים היה מדריך באושביץ ושחט יהודים ושאב נחת, ואביו גרינבוים הזקן הכריז: "פרה קדושה אחת, עדיפה ממיליון יהודים!" ושאב נחת.

ופרופ' ח. ווייצמן אמר, כי יהודי אירופא הם אבק-אדם, וחילונים נאורים הסגירו את יואל ברנד לידי לורד מוין ושאבו נחת וחילונים עבדי סטאלין ירו בעזריאל קרליבך וניסו לחסלו ושאבו נחת. ועוד חילונים ירו על "אלטלינה" בתותח קדוש ושאבו נחת. ועוד חילונים שאבו נחת, כשחטפו ועינו ורצחו את ידידיה סגל הי"ד, שהיה נער בן שבע עשרה וחבר באצ"ל.

ולהבדיל, אני זוכר את יוסלה שוכמכר שנחטף בידי הרבנית רות בלוי וחזר הביתה וסיפר, איך עשה חיים וטייל בעולם, על חשבון חוטפיו, "הגזלנים היהודיים" הללו...

וכשהאויב הבריטי חיפש את מנחם בגין מפקד האצ"ל, אז ברח הלוחם הנרדף למאה-שערים ומשום מה היה בטוח, כי נטורי קרתא לא ילשינו עליו ולא יסגירוהו. (על פרופ' ווייצמן וחבריו, קרא בספריו של בן הכט "בן-המאה" ו"כחש").

ואמר מרן חזון-איש: נאמר: "אין שלום אמר ה' לרשעים" (ישעיה מ"ח) - כי אילו היה שלום בין החילונים, אז היו מוצאים פנאי, לרדוף ולהשמיד את דת ישראל ונוטריה.

ואחרי רצח דה-האן, פרץ ריב בין מאמיני דת-סטאלין לבין תלמידי ז'בוטינסקי. וסוגדי סטאלין נהגו לפי מסורת הייבסקציא והיו רודפים את הלאומיים ברשע אכזרי, שלמדו אצל עמלק והמן וסטאלין. וב"הארץ" כ' תמוז תשל"ג אני קורא סיפור "הצל הארוך" מאת תמר מרוז, על עלילת ארלוזורוב שנרצח בידי ערבים, וגלחי דת סטאלין גילגלו את האשמה על יהודים חפים מפשע, כדי לחסל ולהשמיד את הימין. ואחר כך בא עידן הציד, שקורין: "סזון" ואז היה השמאל חוטף ומענה יהודים לרחמים והסגירם לידי השלטון האויב.

בקיצור, מאמיני דת-מארקס ביזבזו את כל הרשע האכזרי בשביל יהודים שכפרו בדת-מארקס ועתה נשארה למאמיני מארקס, החמלה, בשביל קוזו אוקמוטו ועוד כמה אלפי ערבים רוצחים, שמקבלים מזון והשכלה, על חשבון האוצר. ואם יהא הסכם כל שהוא עם ערביי "פלסטין", אז יצאו הערבים הרוצחים לחופש, כשהם נושאים תוארי דוקטורין ופרופסורין... ותלמידי מרטין בובר ידאגו לפרנסת "לוחמי פלסטין" ויתנו להם משרות במכללות, כי זה המשומד מרטין בובר לימד והורה לחילונים את ה"מוסר" הנוצרי: "אהבו את אויביכם!" ותבע לחמול על אדולף אייכמן ימ"ש ולהשאירו חי - כי מרטין בובר ואדולף אייכמן, כמו אייכמן הגדול, אבל אלפי אייכמנים דוברי ערבית, יושבים כאן ואוכלים על חשבון "אני ואתה". ודם היהודים השחוטים, לא כאב למרטין בובר, והחילונים קטלו רק את היהודים השחוטים. ומי זה לוחם לזכות הערבים, על כבישים שסללו על קברי יהודים בהר הזיתים? זה אדם נאור, שהיה מלשין ומסגיר ומוסך רשימות יהודים לאויב, וב"הארץ" כ"ט אלול תשל"ג, אני מוצא כותרת: "דין אחד לישראל ולישמעאל", וזה כותב פרופ' למשפטים. כלומר: דין אחד לברנר ושוחטיו. דין אחד לעמוס עוז ולחלזיז, התאומים מ"מיכאל שלי". דין אחד לפרופ' רובינשטיין ולג'עברי מחברון. דין אחד לד"ר שחק וג'ורג' חבש ואורי אבנרי ויאסר ערפאת ושולמית אלוני ופדוה טוקאן. ודין אחד למרטין בובר וחג' אמין ודין אחד לויקטור שם-טוב ואחמד ג'ובריל, והמשומדים מרטין בובר ושלום אש הביאו את הרקב הנוצרי לתוך הספרות העברית ובעתונים חילוניים אתה מוצא כמה סופרים עברים, שאוהבים אותו ממזר ישו"ז ואת הגויים הרוצחים שצמחו על עצו. והשנאה לאמונת אבותינו, יולדת אהבה לרוצחי היהודים.

ומתוך כעס שכחנו את רצח דה-האן. ונמצאים ברשותי גליונות "מודיעין" של אגו"י בירושלים (טבת-אלול תשל"א) ושם מצאתי את סיפור חייו ומותו של יעקב דה-האן - כתוב בידי שמואל אבישי, וכך ניצב לעיני רוחי, אותו חזיון נורא שהתרחש בירושלים בימים ההם. וכאן חזר ונשנה מאבק יעקב ועשיו.יעקב חזר לארץ ישראל, עם תורת משה רבינו. ומאידך גיסא, עשיר הוא המשומד החילוני, שזרק את התפילין ואת תורת משה רבינו ודבק בחלאת אירופא וסגד לאפולו ולסטאלין ועשה הפיכה אדומה ברוסיא וגרם לטבח היהודים ואחר כך נעשה ציוני ובא לארץ ישראל ורצה לרצוח את נשמת יעקב סבא. וראש בני עשיו היה פרופ' ווייצמן שהצליח לעשות אצטון מתירס, ע"י חיידק שנקרא על שמו "קלוסטרידיום אצטובוטיליקום ווייצמן" ובשכר זה הכתירוהו האנגלים למלך על היהודים והוא בא לכאן ואמר: "אל-דולא עומנא!" כלומר 'הממשלה אתי'. והוא יסד לו רבנות ראשית ורצה לכבוש את דת ישראל ולהשמיד כל בית דין עצמאי. ויעקב דה-האן בא מאדום מעומק תרבות אירופא וחזר לתורת משה רבינו והקריב את חייו, בשביל חרות הדת של יעקב סבא. וכולי תמהון על חזיון זה של יעקב דה-האן, שהיה יושב בהולנד בכבודו של עולם ועזב הכל ובא לארץ ישראל, כדי ללחום וליהרג למען נוטרי חומות ירושלים, ושאר מעשי דה-האן ומאבקיו הלא המה כתובים על ספר "על חומותיך ירושלים" על ספר "עמודא דנהורא", שכתב רבי משה בלוי ז"ל.

אל תירא יעקב דה-האן! שכרך הרבה מאוד ותנוח נשמתך בגן-עדן, עד שיקיצו וירננו שוכני עפר. מותך מזכיר לי מה שכתוב במדרש ויקרא רבה ל"ב: "מה לך יוצא ליסקל? על שמלתי את בני, מה לך יוצא לישרף? על ששמרתי את השבת. מה לך יוצא ליהרג? על שאכלתי מצה." ואני זוכר מה שאמר פפוס לרבי עקיבא: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה! אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים!" (ברכות ס"א.) ואתה היית יודע על מה אתה יהודי ועל מה אתה חי וסובל ומת - אבל הרשעים שבחייהם קרויים מתים, אינם יודעים מאומה, מאחר שעזבו תורת אלוקים והלכו לסגוד לאפולו ולסטאלין וגם רצחו מאות אלפי נשמות יהודים. וילדיהם הנם תינוקות שנשבו לשמד ולכן הם מאמינים ב"זכות" ערביי "פלסטין" בארץ ישראל. ואם העיר שכם שוכנת ב"פלסטין", אז גם קיבוץ כרם-שלום שוכן ב"פלסטין" ואז צריכים לעוקרו מ"פלסטין" ולשותלו אצל קבר סטאלין…

ופעם אחת התחלתי לכתוב מחזה על מות יעקב דה-האן ואני חושש שלא אספיק לסיימו עד שיבוא הרוכב על החמור" ואז יקויים הכתוב: "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום" (דברים ל"ב).

חיים צבי קורניק, רח' אליקום 6, תל-אביב - 66530

עקידת יעקב, מאת חיים צבי קורניק

---

הערות שולים

[1] ר' חיים צבי ב"ר יהודה אריה לייב הלוי קורניק זצ"ל, אביו הי' חסיד גור. היה יהודי יקר מאד (בכלל לא תמהוני). יר"ש בצורה מופלגת. בר אוריין ובר אבהן. היתה לו מסי"נ ליידישקייט. אדם נבון ומשכיל באופן מופלא, והכל מלימוד עצמי. החיים לא הטיבו עמו וכך מצא את פרנסתו מכתיבת עיתונו "הצנום והדקיק" שהו"ל מדי חודש ואנשים קנוהו ממנו בשקל. הוא היה מסרב לקחת יותר. ה"עיתון", עמוד פוליו אחד, עסק בענייני השעה. היתה לו רשימת נצלפים קבועה ובהם אכן סילבי קשת וגם ברנר... מלפנים חתם עצמו בשם ח"צ ק"ר שהיה נוטריקון של שמו, ואח"כ ח"צ בן לי"ש ע"ש אביו ר' לייבל זצ"ל. אגב, הוא כתב פעם קונטרס פובליציסטי בשם 'שפוך חמתך'. א מחי'... היה שמה על הכל, משטיבל הקישון של גור ועד מעללי קרליבך בכותל המערבי. פעם נשאל אם אינו חושש לכתוב נגד שלטון הערב-רב, והוא השיב 'שמאז מלכיאל גרינוולד ומשפט קסטנר הם כבר לא מתחילים עם כאלו'... חי בצמצום ובפשטות ותמיד היתה צהלתו בפניו ומילה טובה על לשונו. זכה לדור ישרים מבורך. ת"ח מופלגים. נפטר ביום ו' מנ"א ה'תשס"א.