מפרי עץ הדקל - ד״ת לפר׳ משפטים מפי רבינו הגה״ק מסאטמאר זיע״א

למען אחי ורעי! מובא כאן לפניכם דבר תורה לפרשת השבוע מפי מרן רשכבה״ג כ״ק האדמו״ר מסאטמאר, רבי יואל ב״ר חנניא יו״ט ליפא טייטלבוים זיע״א (בעה״מ הספה״ק ויואל משה, על הגאולה ועל התמורה, דברי יואל ועוד).

למען נזכה להתחזק בדרכיו וללכת בנתיבותיו, ולשמור על גחלת האש שלא תכבה ח"ו, דב"ק מתוך דברי יואל, פר' משפטים עמ' קל"ז-קל"ח:

ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים. הנה איתא במשנה (סוף מס' פאה) וכל דיין שלוקח שחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר ושחד לא תקח וגו' כי השוחד יעור. ע"כ. וכתב בזרע יצחק שם, מקשים המפרשים והרי מצינו כמה וכמה מקבלי שוחד שאין עיניהם כהות לעת זקנתם, ותירצו כי עיניו כהות פירושו מאור הנשמה... ונראה לומר כי מ"ש המפרשים דעיניו כהות קאי על מאור עיני הנשמה, הכוונה הוא כי בעוד בו נשמתו ועודנו חי בעוה"ז יכהה אור נשמתו, דהנה במשנה שם איתא הלשון אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות, ולכאורה משמע כי רק לאחר זמן רב לעת זקנתו יכהו עיניו, וצ"ב שהרי פשטות הפסוק פירושו כי ע"י לקיחת השוחד מיד נעשים עיניו סמויות ולא יראה האמת, וכמ"ש רש"י ז"ל (פ' שופטים) משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבבו להפך בזכותו, ונראה כי זה אשר נתעורו עיני שכלו ולא יוכל לכוון אל האמת באותו משפט אין זה מצד עונש, כי דבר טבעי הוא שלב האדם פונה אל בצעו, וכאמרם ז"ל שנעשה לבם חד ודעתו נטרפת עליו. וכאשר ביארנו (עי' בדברינו בספרי ויואל משה סימן קמ"ו קמ"ז) ענין טעותו של שאול המלך... כי אילו ידע שאול כי מעשהו נגד רצון ה', ודאי לא היה עובר על דברי ה' מחמת יראת העם, אלא שחשב שעושה בזה מצות ה', כאשר אמר למען זבוח לה', וכאשר הוכיחו שמואל הנביא על אשר המרה פי ה' שלא מחה שמו של עמלק, וראה כי דבריו כנים ואמיתיים, חזר לתמוה על עצמו היאך בא לידו טעות כזה, שלא להכיר האמת בדבר ברור כ"כ, והתבונן כי אך מחמת יראת העם שחפץ לשמוע בקולם, נעשה משוחד, ובא לידי סמיות עינים לחשוב על עבירה שהיא מצוה...

היוצא מזה הוא כי מה שהשוחד מסמא עיני האדם, לבל יוכל לשפוט דין אמת, אינו מצד העונש כלל, כי דרך הטבע הוא שלבו נוטה אחרי מי ששחדו, אמנם כוונת חז"ל במה שאמרו אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות, היא כי אף בהבטל הסבה שהביאתו לידי טירוף הדעת וסמיות העינים, כגון בבא לפניו משפט אחר, או הוראת איסור והיתר שאין לו נגיעה בה כלל, ואינו משוחד, אעפי"כ תטרף עליו דעת, ולא יוכל לכוון אל האמת, כי כך ענשם של מקבל שוחד, אשר ברבות הימים תטרף דעתם, שלא יוכלו לכוון אל האמת בשום ענין בתוה"ק, ואת כוונת אומרם ז"ל אינו מת וכו' עד שעיניו כהות, ועונשו הוא מדה כנגד מדה, שאף בעת שאין לו כבר נטייה ואינו משוחד, מ"מ הוא אדם משוחד והשפעת השוחד נשארת עליו שלא יראה אמת.