מפרי עץ הדקל - ד״ת לפר׳ ויקהל - פרה מפי רבינו הגה״ק מסאטמאר זיע״א

למען אחי ורעי! מובא כאן לפניכם דבר תורה לפרשת השבוע מפי מרן רשכבה״ג כ״ק האדמו״ר מסאטמאר, רבי יואל ב״ר חנניא יו״ט ליפא טייטלבוים זיע״א (בעה״מ הספה״ק ויואל משה, על הגאולה ועל התמורה, דברי יואל ועוד).

למען נזכה להתחזק בדרכיו וללכת בנתיבותיו, ולשמור על גחלת האש שלא תכבה ח"ו, דב"ק מתוך דרשה להחזקת התאחדות הרבנים א' ויקהל-פקודי תשכ"ו, מובא בספר קדושת יואל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בזוהר הקדוש (קצ"ה ע"א) ויקהל משה, מאיזה מקום הקהיל אותם, אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו, אצטריך משה להקהיל אותם ולהפרידם מביניהם, וזהו שאמר (ל"ה, ה') קחו מאתכם תרומה לה', לאפוקי הערב רב, שמהם לא יקחו לנדבת המשכן, עכ"ד. ולכאורה הרי זה כמעשה לסתור, דהלא בפסוק נאמר ויקהל, ומבואר דאדרבה הקהיל אותם להיות באגודה אחת, והאיך פירשו הזוהר הקדוש מלשון הפרשה והבדלה, שהפריד אותם מן הערב רב, והא לפי זה היה לו לומר ויפרד משה. ויש לומר בפשטות, דהנה מצינו (תרגום יונתן שמות י"ב ל"ח, ומכילתא בא פי"ד) שהערב רב היו הרבה יותר מישראל, ואם כן כשרצו ליתן נדבתם לצורך המשכן, בודאי היו באים מאוחדים היטב [ארגאנאזירט] בכח התנגדות גדול נגד בני ישראל הכשרים. וממילא כשרצה משה רבינו להפריד את ישראל, שלא יקחו מהם כלום לנדבת המשכן, היה הדבר עולה לו בקושי גדול, דאף שיכול כל אחד לקיים תורה ומצוות לעצמו, אבל בזמן שיש כח התנגדות גדול כזה, אז הלא יתבטל כל יחיד ברוב שלהם. ועל כן הוצרך משה להקהיל את בני ישראל הכשרים, שגם הם יהיו מאוחדים בכח גדול ויד חזקה, ואז יוכלו לעמוד נגד כוחות הערב רב, ויוכלו להפרד מהם. וזהו כוונת הזוהר הקדוש ויקהל משה, שהפרידם מן הערב רב, כי כדי שיוכל לעשות הפרדה מן הערב רב, לזה הוצרך להקהיל את כל עדת בני ישראל הכשרים, שיהיו באגודה אחת בינם לבין עצמם, שעל ידי זה יוכלו לעמוד איתן נגד כוחות הערב רב ולהפרד מהם. ואפשר שעל זה דרשו כאן במדרש (ילקוט ויקהל רמז ת"ח) ויקהל משה, אמר הקב"ה, עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים וכו', כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות וכו'. כי בדורות הבאים שיהיו ישראל מתמעטים והולכים, ולעומת זה יהיו כוחות הערב רב גדולים מנשוא, ואף יהיו מאוחדים בחוזק, [ויהיה להם פארשידענע ארגאניזאציעס], אז יצטרכו זה המעט מבני ישראל הכשרים, להקהל ולעמוד על נפשם, ולהתחזק ביחד, שיהיה להם על כל פנים קצת כח, שיוכלו לעמוד נגד כוחות הערב רב החזקים.

אמרו חז"ל (שבת פ"ג ע"ב) אמר רשב"ל אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל, ויש לבאר השייכות בדרשה זו לענין פרה אדומה, דהנה החת"ס מבאר מאמר זה עפי"ד הרמב"ן בפ' תבא עה"כ ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, שהביא דברי הירושלמי בפ"ק דסוטה, למד ולימד שמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק וכו' אפי' היה צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותו הר"ז בכלל ארור, וכן מבואר בגמ' שבת (נ"ה ע"א) דאף צדיקים גמורים נענשו בעת החורבן על שלא מיחו נגד הרשעים, והנה למחות נגד הרשעים צריך מסי"נ רבה, שהרי הרשעים שונאים אותם מאוד, ולא יתכן להיות ממקיימי התורה אא"כ ממיתים עצמם עליה למחות נגד הרשעים במסי"נ עכ"ד החת"ס, והנה אמרו חז"ל בכ"מ שפרה אדומה היתה כפרה על מעשה העגל, ובאמת הרי רוב בני ישראל לא עבדו העגל אף במחשבה, ורק הערב רב עשוה כמוש"כ במפרשים, אלא הפגם שלהם היתה במה שלא מיחו נגד הער"ר כמוש"כ האוה"ח הק' (בפ' תשא), וכ"כ החת"ס קול ענות אנכי שומע, כשראה משה שאין קול מלחמה במחנה ואין הצדיקים מוחים ויש רק קול ענות ע"כ צריך לשבר הלוחות, נמצא שפיר שייך דרשה זו לפ' פרה אדומה דאם תתמה למה הצטריך כפרה על העגל הרי רוב ישראל לא חטאו, לזה אמר הכתוב זאת התורה אדם כי ימות באוהל, דצ"ל מסי"נ על קיום התוה"ק והיינו למחות בעוברי עבירה במסי"נ כדברי החת"ס, וכיון שלא מחו בער"ר במעשה העגל לזה צריך כפרה בפרה אדומה.