מי נתן ישראל לבוזזים?
למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם את מאמרו הנפלא של רבי חיים מיכאל דב ווייסמנדל זיע"א, תורת חמ"ד דף של"ז, קול קורא-מי נתן ישראל לבוזזים?:
- א -
אמרו חכמינו ז"ל - אוהבי ציון הנאמנים[2] - במס' כתובות (דף קי"א.), שהקב"ה השביע את ישראל, שלא יעלו (לארץ ישראל) בחומה, (ופירש"י ז"ל יחד, ביד חזקה), ושלא ימרדו באומות, ואמר להם הקב"ה לישראל, אם אתם מקיימים את השבועה מוטב, ואם לאו, אני מתיר את בשרכם, כצבאות וכאילות השדה, עכ"ל.
וכתב בספר 'באר הגולה' (פלאי) פרק כ"א וז"ל: "יודעים ישראל שאין הקב"ה חפץ עוד במלחמותיהם, ומעתה אם יערכו מלחמה שלא ברצון הקב"ה, יפלו בחרב, כדכתיב: 'אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם', ובחרו להם לפזר עצמם בד' כנפות הארץ, כדי שיראו האומות, שלא יעלה על לבם לערוך עוד מלחמה עמהם".
וכתב עוד שם, וז"ל: "ואעפ"י שיהי' להם בתוך זמן הזה, אנשי גבורי חיל, אעפי"כ לא יערכו מלחמה, מפני אהבת ארץ ישראל, עד שתחפץ, עד שיהי' רצון השי"ת בכך, וישלח להם המשיח, כדרך ששלח משה למצרים, וכיון שראו ישראל כך, לא בקשו ולא חשקה נפשם לצאת מן הגלות, עד זמן ההוא שיהי' רצון השי"ת בכך", עכ"ל.
וכדברים האלה כתב רבינו יונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו אהבת יונתן (בהפטרת פ' ואתחנן)[3], ורבינו החתם סופר זצ"ל בספר 'תורת משה' (בפ' שופטים)[4], ומקור הדברים מבואר ב'אגרת תימן' להרמב"ם זצ"ל[5].
אין אדם עומד על דבר הלכה אלא א"כ נכשל בה (חגיגה יד.). כבר עלינו להודות, כי חכז"ל צדקו ברוח קדשם, ובחכמתם, ראו את הנולד מן היפוך דבריהם.
כי בתחלת הדור הזה, שאנחנו חיים בו, קם איש מזרע ישראל, אשר לא ידע מתורת ישראל והשביע את ישראל בפתוי דברים, היפוך משבועותיו של השי"ת. ואעפ"י שהגדולים והצדיקים אשר בדור עמדו כנגדו, גברו העונות, כי נתלבשה דעתו הכוזבת בצורה של איזה תלמידי חכמים מוטעים, שנתחברו עם כל אבות הכפירה, להביא מחשבותיו של איש שנתנכר דעת התורה אליו, לידי מעשה.
והורו לנו חכז"ל, כי הבא לעשות דבר נגד התורה, פותחין לו משמים (שבת קד.), פתחו להם בשטרו של באלפור[6], ובמשך איזה שנים גברה הכפירה, בארץ ישראל ובחו"ל, במדה אשר לא גברה מעולם, וכמעט שנעשו כל ישראל כופרים בעיקרו של משיח בעוונותינו הרבים.
- ג -
בודאי גם בשביל כך כעס הקב"ה על ישראל, וענש אותם כמדתו מדה כנגד מדה. הם חטאו ואמרו, לא הדת רק הדם, עושה את ישראל לאומה.
הם חטאו ואמרו, לא תורתנו הקדושה, רק הזרע והתולדה, והמין, והיחס, והלשון והאדמה, והבשר והדם גורמים לבן ישראל להיות יהודי.
ועמד, מדה כנגד מדה, שונא ישראל על ישראל בגרמניא, והרתיח את כל העולם כולו, בשנאה כבושה, כנגד המין והיחס של ישראל, כנגד בשרו ודמו.
- ד -
ובכל זאת, כשקם הרשע הארור הזה, בגרמניא הארורה, בראשונה, לא היו גזירותיו הראשונות על יהודי גרמניא, חמורות מרוב הגזירות, שקבלו אבותינו - מכל הרשעים בכל הדורות - בהכנעה, לפי שהאמינו בשבועת הקב"ה שלא למרוד באומות , בכלל, וידעו שלא להתגרות עם רשע בשעה שהשעה משחקת לו, בפרט.
וכמו כן ציוו כל צדיקי דורנו, לקבל גזירותיו הראשונות, של זה הרשע הארור, בהכנעה[7], ליתן למכותיו לחי, אולי ישבע בחרפה, אם נסבול גזירותיו הראשונות קצת באהבה.
ועמדה כנגדם אותה דעה הכוזבת, שעשתה שחוק מן ההכנעה של דורות הקודמים, ועשתה לעג וקלס מן ה"מה יפית איד"[8].
- ה -
ובכח דעה זו התנהג כמעט רובו של ישראל, בממשלות האכזריות באירופא האמצעית, כנגד אלו הממשלות, בפאליטיק של "נאציאנאליזם" ובדרכים של תביעה ביד חזקה[9], והעמידו צירי ישראל בפארלאמענטען של אלו הארצות של שנאת ישראל. בתורת "הפאליטיק של המעוט" שלהם[10].
כל בר דעת יודע היום, שע"י צירי ישראל באלו הפארלאמענטען, שהתערבו עצמם בכל ענין הנוגע לבריאת חוקי הארץ, גברה שנאת ישראל בין יושבי הארץ עד למעלה ראש. ובודאי שהיי זה גורם נוסף, להביא את אלו הארצות בברית של שנאת ישראל עם אותו הרשע.
מי יודע להבחין, עד כמה גרמה צעקת ישראל באזני כל יושבי אלו הארצות לאמר "אנחנו רוצים לצאת מכאן ולכנוס לארץ ישראל" ללמד בפיהם תשובה לאמר, "צאו יהודים לארץ ישראל!", וכשנתודע להם שאין כאן למעשה רק חלום של ארץ ישראל, בא בעו"ה אוישוויטץ במקום ארץ ישראל.
- ו -
ובשעה, שרוב בנינו ומנינו של ישראל היו נתונים הפקר, למרמס רגלו של זה הרשע וחבריו מושלי הארצות אשר סביב גרמניא, עמדו טפשי ישראל ממקומות הבטוחים שלהם בארצות החרות, בארצות הברית, ושחקו ממנו והתגרו בו, במעשה צחוק וטפשות אין סוף, במכתבי עת ובאסיפות, בדרשות של דופי ובתקיעת שופר לפני הקאנסולאט של גרמניא המרשעת[11].
ולא די בזה, אלא שהעלו אף והרבו חמה, והביאו לידי שגעון יותר את המשוגעים בראש גרמניא, על ידי מעשה פתיות של הבאיקאט [=חרם כלכלי] הידוע[12]. וכל זה בשנת תרצ"ג, בשעה שהיו עוד כל האומות, בשלום ובשלוה עם הרשע הזה, בשעה שלא היי כאן דרך אחר רק לנסות בהכנעה, ובדברי רצוי ופתוי.
עשו אלו הראשים, ששמו את עצמם לראש, ההיפוך מדרך החכמה, ההיפוך משבועתו של הקב"ה, וגרמו בעצמם, בחלק גדול, להעלות שגעונו של כלב שוטה, למדריגה העליונה.
וגרמו גם אלו העונות, שנשתתף רשע זה מזרעו של עשו עם רשע מזרעו של ישמעאל, המופטי הרע הזה[13]. קם שרו של עשו וקם שרו של ישמעאל ונתחברו זה עם זה. בקש ישמעאל לבטל שטרו של באלפור, ונתרצה עשו.
- ז -
ובכל זאת עדיין לא היתה מדת הדין מתוחה לגמרי. באמצע המלחמה בשנת תש"א, צוה הרשע, לשלח כל יהודי אירופא דרך אשכנז, ודרך צרפת שכבש, לגבול הספרדי, על מנת שיסייעו היהודים בארצות החרות, ויביאו אותם משם לארצות עבר הים [=יבשת אמעריקא], כי לפי דעת המופטי, משם לא יעלו עוד לארץ ישראל, כי אין מנהג יהודי ארצות הברית, לעלות בחומה, עד היום הזה.
ובקשה ממשלת אשכנז [=גרמניא] המרשעת, סכום לא גדול עבור כל משפחה ומשפחה[14], לשלם אחרי שיגיעו אלף יהודים דבר יום ביומו לגבול הספרדי, מלבד כל הרכוש שצריכים היהודים לעזוב בארצותיהם. והיתה הבחירה בין גלות אושוויטץ ובין גלות זה.
ובעתו ובזמנו נסעו שלוחים מיוחדים בשליחות מיוחדת זאת, לארצות שויטצאריא ותורגרמה [=טורקיא] להשתדל עם שלוחי החברות הגדולות אשר לישראל בכל העולם, והדברים ידועים היו בחצרות כל ממלכות ארצות החופש, ויש על זה עדים ברורים, מכתבים חתומים בעשרה גושפנקא באמתחות הראשים האלה בעצמם[15].
ובי' בשעתא, מיאנו אותם האנשים, אשר להם לבדם היתה השליטה על כל כסף הצדקה אשר נתנו אחינו בני ישראל באהבה, בארצות הברית, וכך אמרו בפירוש להגיד לשלוחי הרשע "רק לארץ ישראל ולא לשאר ארצות! ואם לא ירצו הגרמנים, ישארו ישראל באירופא עד אחר המלחמה, ואח"כ יעלו לארץ ישראל, ברשות כל האומות שינצחו במלחמה, ואם יעלה בדם, מה בכך, רק בדם ננחל את מלכות ישראל"[16]. וכשנכנסו ארצות הברית במלחמה, ולא היי עוד מקום לשלח את ישראל לארצות עבר הים, עלתה אפו של אותו הרשע כידוע, עד קצה האחרון, ונהרגו אלפי רבבות ישראל משנת תש"ב עד שנת תש"ד בעו"ה.
ולא נשארו מבנין ישראל ומבנין התורה רק שברי שברים, איזה מאות אלפים אומללים ואומללות, עגונים ועגונות, יתומים ויתומות, שנשארו חיים בחסדי ה', אחרי מפלתו של הרשע, במחנות הנוצחים בארצות אויביהם, במחנות ה"די-פי" הידועים.
- ח -
ועתה חיי דעת תורה ודעת נוטה מכרעת, לעורר את רחמנות העמים הנוצחים, לבקש מהם דבר המותר עפ"י התורה, דבר שאפשר להם לקיים, דהיינו, שיתנו כל אחד ואחד מחמשים ואחד מלכיות שנצחו את המלחמה, מקום של מנוחה, מקום של פרנסה, כל אחד ואחד בארצו, לאלו העניים האומללים. חיי דעת תורה ודעת נוטה מכרעת, כי בעו"ה אבדו ישראל את זאת המלחמה, יותר ממה שאבדו אותו הגרמנים הארורים, כי הלא נפל כל טובו ורובו של ישראל, וכשם שלהבדיל, לא יעלה על לב שום גרמני, להתחיל עתה, אחר אבוד המלחמה, מלחמה חדשה, ק"ו בן בנו של ק"ו, שאחר אבידה של ששה מליונים, הטובים שבישראל, אסור להתחיל במלחמה חדשה, ולסכן את שארית ישראל המעט והדל, הנע והנד, אלא לבקש את אומות העולם בתחנונים, שיניחו להשתקע לשארית ישראל בארצותיהם זה בכה וזה בכה.
- ט -
אמנם לא כן הי' דעה הכוזבת של ראשי ישראל אלה. הם צווחו תיכף ומיד רק לארץ ישראל יעלו אלו האומללים ולא למקום אחר בעולם. מלחמה לישראל בבריטניא, מלחמה לישראל בהערביים, מלחמה לישראל כנגד העולם כולו.
מעשיהם בעצמם גורמים, שבלב אלפי בני ישראל אומללים עולה הרעיון לאמר, מה איכפת להם לאלו הראשים הם אינם יושבים במחנות, הם יושבים על כספם וזהבם של קופות הצדקה באמעריקא, ועושים סחורה עם הצרות שלנו.
יאבדו עוד מליוני ישראל ח"ו, ואל יאבד הכבוד שלהם.
וע"י עצת אלו האנשים למדו מרי נפש שנשארו ממחנות הרצח, לגרות מלחמה בבריטניא. יהי' איך שיהי', אמנם לא היתה בריטניא מתנהגת בכל הדורות כלפי ישראל ברשעות יותר מבשאר אומות, אדרבה, - וע"י עצת אלו האנשים בזו והכעיסו מרי נפש אלו את הערביים שהיו בשלום ובשלוה עם ישראל כמה דורות.
ואם מלכות בריטניא מפני גדלה וכחה, לא אבדה עוד שום מלחמה זה כמה דורות. ואם הערביים הם מאות מליונים, מה איכפת להם, גבורים הם עליהם, וגבורים הם כנגד העולם כולו.
ואם משה רבינו צוה לבני אפרים, אחרי כמה דורות של שעבוד מצרים, בשעה שחשבו לפי חשבונם, שכבר הגיע הקץ, להמתין עד שיגיע הקץ לפי דעתו הקדושה, והם לא האמינו בו, ונאבדו ככתוב.
ואם ירמי' הנביא צוה לישראל, להכניע עצמם לפני נבוכדנצר הרשע, והפושעים שבדורו מיאנו כנגדו, והיתה הגלות בראשונה.
ואם ר' יוחנן בן זכאי וחביריו, צוו לישראל להכניע עצמם לפני מלכות רומי המרשעת, והבריונים שבדורו מיאנו, והיתה הגלות בשני'.
ואם הקב"ה בעצמו השביע את ישראל, להכניע עצמם לפני אדום הרשע, ושלא לעלות בחומה כנגד ישמעאל חבירו, והפושעים שבדורנו מיאנו נגד הצדיקים שבדור, והי' החורבן הזה הנורא באחרונה.
מה איכפת להם, לאלו הראשים, פרק אחד להם בדברי הימים של ישראל.
מה שאין הפה יכול לומר, הם אומרים אותו: ירמי' הנביא, ור' יוחנן בן זכאי והתנאים שבדורו, והצדיקים אשר בדורנו, זי"ע, הם הביאו את ישראל לגלות בבל, ולגלות אדום, ולאושוויטץ.
והם, וחבריהם בגלגולים הקודמים, בדורו של ירמי', ובדורו של ר' יוחנן בן זכאי, היו גואלי ישראל האמיתיים.
גבורים הם כנגד העולם כולו. וחזקים הם ממנו, כביכול.
ואם אנחנו מתפללים זה אלפים שנה לאמר, מפני חטאינו גלינו מארצינו ואיך נשוב בחטאינו, כמו שאמר רבינו סעדי' זצ"ל, מה איכפת להם, הם לא ימתינו על מלך המשיח.
אלא מה יעשו, יעשו להם מלכות ישראל בחזקה.
ושוב הפעם פתחו להם בהכרעה של אגודת העמים הידועה. ומאז ועד עתה דם ישראל כבר נשפך כמים בעו"ה. וכל זה אינו שוה להם, הם לא ינוחו ולא ישקוטו עד שיתנו ח"ו, חרב ביד שונאי ישראל בכל העולם כולו, גם לרבות בארצות הברית.
ועתה נתן הקב"ה בלב מלכות של ארצות הברית, לחזור מזאת ההכרעה. ומה עושים עתה אלו הראשים.
הם, שעשו מן הרשע בגרמניא, רשע שלא הי' עוד איום כמותו; הם, שעשו מן מלכות החרות בבריטאניא, מלכות של יד חזקה כנגד ישראל; הם, שעשו מן הערביים מה שעשו; הם מבקשים עתה, לעשות בחזקה, בצעקותיהם - בזמן שאנו חוששים בעו"ה לעמוד לפני מלחמת עולם חדשה, ובזמן שארצות הברית עומדות לפני בחירת הפרעזידענט - שונאי ישראל ח"ו מן מושלי ארצות הברית. ואם תניחו אותם, יעלה בידם.
כל אומה ולשון, כשהשונא העומד במלחמה נגדה, גובר עלי' בפסיק רישא, באין שום תקוה לנצחון, הרי היא מכנעת עצמה, בקאפיטולאציא.
ואפי' המלכות הגאוה של גרמניא, חתמה על שטר של קפיטולאציא, בשעה שראתה שגברו שונאי' עלי'. ולמה, כדי לחוס על שארית גרמניא הארורה.
ואנחנו, להבדיל, לא נחוס על שארית ישראל? בתמי'.
נניח להם, שכבר יש להם מלוכה שעומדת אלף שנים, אמנם כשרואים שבריטניא והערביים וארצות הברית ורוב העולם עומדים עתה כנגדם, אם אוהבי ישראל הם, יש להם להכניע עצמם בקאפיטולאציא.
רק משום שאין בלב האנשים המעטים האלה לא בורא ולא תורה, אפשר שיתנהגו כשוטה המאבד כל מה שנותנים לו. רק משום כך אפשר, שיעשו מישראל, בשעת זעמו של כל העולם כולו, העז שבאומות נגד כל העמים.
נניח שיש כאן מי שהוא עושה את כל אלו הדברים לשם מצוה ולשם חבת הקודש של ארץ ישראל.
אמנם אם הבחירה היא בין ארץ ובין ישראל מי לא ידע מי קודם.
בזמן הגלות אין זו מצוה של יהרג ואל יעבור. אדרבה מלכות של אלו האנשים המעטים היא נכנסת בכמה וכמה ענינים בגדר ע"ז ג"ע ושפיכות דמים, שבהם הוא הדין של יהרג ואל יעבור.
פרעה הרשע התחיל את גלות מצרים במאמרו לאמר והי' כי תקראנה מלחמה. וזה המאמר הי' בפשוטו ובמשמעו פתחון פיו של אותו הרשע, במלחמה האחרונה, לשמדם של אלפי אלפים קדושים שלנו, אשר עדיין לא כסינו את דמם.
ואלו האנשים מסכנים את כל שארית ישראל, לתת האפשרות למאמר פרעה זה עם כל תולדותיו בפה איזה מושל ח"ו, כי תקראנה מלחמה עוד הפעם, ר"ל.
בואו ונחשוב חשבונו של עולם. המלחמה בין מלכות רוסיא ואגפי', ובין ארצות הברית וחברותי' עומדת על הפרק.
בעו"ה נראים הדברים, כי אין היא תלוי' רק בזמן. אולי למחר, ואולי באיזה חדשים, ימצא מי שיתחיל את זאת המלחמה איזה עילה להתחיל, כמו שמצא הרשע כשהגיע זמנו, את דאנציג שלו.
ואם ח"ו תהיה ארץ ישראל זאת העילה, להתחיל מלחמה חדשה, מה יהי' עם ישראל בארצות הערביים, מה יהי' עם ישראל בארץ ישראל, מה יהי' עם ישראל באירופא ובמחנות אשכנז, ומה יהי' עם ישראל בארצות הברית וחברותי'.
מי האמין לפני עשר שנים שיארע באיראפא מה שאירע, ומי מבטיח את העתיד פה.
ואם תשאלו היש כאן עצה אחרי כל הבא, יש כאן ויש כאן.
א) לותר על מלכות ישראל לגמרי.
ב) לקבל את הפשרה של ארצות הברית.
ג) לבקש ע"י מסוגלים לכך את בריטאניא שתשתתף עצמה במלוכת ארץ ישראל.
ד) לשלוח מסוגלים לכך, לעשות פשרה עם הערביים להדיא, פנים אל פנים, תחת שתדלנות ושדכנות ואפטרופסות של ארצות הברית.
ה) לבקש את חבר העמים בכלל, ואת ממלכות ארצות הברית ושכנותי' בפרט, להסיע במהרה את כל היהודים ממחנות אשכנז ומאירופא, לארצות עבר הים ולארץ ישראל ג"כ.
- יב. -
ויש כאן תנאי קודם, לגרש כלה את כל הראשים שגרמו לידי כך, מכל דבר שבצבור.
וידעו כל הגוים כי עם נבל ולא חכם ישראל רק, בשעה שעומדת לעצת פושעי ישראל, ורק עם נבון וחכם אנחנו, בשעה שתלמידי חכמים וצדיקים בראשנו.
ועתה אל תעצבו על המוני ישראל, שהאמינו עד עתה במסירת נפש, במשיח שקר זה, הכללי.
ישראל קדושים הם, ואהבת ישראל בוערת בלבם, ואחרי אלפים שנה גלות מר נתרצו ונתפסו במעשה הדחה של מסיתים אשר כמוהם לא היו עוד מסיתים בישראל, מאשר - תחת מסוה של אהבת ישראל - לא הי' בקרב לבם רק מחשבה אחת, לעקור הדת והתורה מלבם של ישראל.
ועתה אל תעצבו על גאולת ישראל ועל מלכות ישראל. יש לנו אב זקן, אבינו שבשמים, וילד זקונים קטן, עני ורוכב על חמור, ותהי' המשרה על שכמו, ועל כסאו לא ישב זר.
ועתה אל תעצבו על הפשרה של ארצות הברית אלא קבלו אותה.
ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם על הכותב לדעת מי זה כותב ועל מה זה אלא עשו כל מיני תרעומות המועילים ומביאים לידי מעשה, ע"י אלפי טעלעגרמות וכדומה, נגד אלו האנשים, שעושים את עצמם לראש ואת עמם לזנב, וקבלו את האמת ממי שאמרו'.
____________________________________________________________________
[1] רבי מיכאל דוב בר ויסמנדל זיע"א - התגורר בסלובקיה. מפעילי ההצלה הבולטים בתקופת השואה, הציל רבבות יהודים.
לאפוקי מאלו שאינם אוהבי ציון הנאמנים, אלא הנאמנים לפריץ החילוני, שמדברים על אהבת ארץ ישראל לשפה ולחוץ
[2] הערת שולים המופיע במאמר:
וזה לשון ה״אהבת יונתן: ״השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ וכו' וזהו פירושו דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה נגד קיבוץ ישראל באם שהכל נועד יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים אפ״ה צווחה שחלילה שתלך שמה כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח״ו, ואחרון קשה מן הראשון ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ ר״ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהיי נעדר מן האומה ישראלית כלום, וזה הזמן האמיתי שיבוא במהרה בימינו״, עכ״ל.
[3] הערת שולים המופיע במאמר:
וזה לשון החתם סופר: ״והנה אפשר כבר הי' ראוי מכמה פעמים להיות נגאלים גאולה שאינה שלימה, או לשום שלום בינינו ובין אוה״ה שאנו שוכנים בצלם, או יותר מזה להיות גאולה ממש כמו בבית שני וכדומה, אבל אין חפץ בזה, כי אם גם אנחנו אפשר שנתפשר ונקבל גאולה כזה רק להיות גאולים, מ״מ אבותינו הקדושים לא יתרצו עתה כ״א בגאולה שלימה, וטוב לישראל לסבול אורך הגלות כדי שתהיי בסוף גאולה שלמה״, עכ״ל.
[4] הערת שולים המופיע במאמר:
וזה לשון הרמב״ם: ״ולפי שידע שלמה ע״ה ברוח הקודש שהאומה הזאת באורך זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה, ויאבדו בשביל זה, ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה, והשביע האומה על דרך משל, ואמר (שיר השירים גי הי): ׳השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעורר את האהבה עד שתחפץי, ואתם אחינו, אהובינו, קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ, ובורא העולם במדת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גלויות נחלתו וחבלו לחזות בנועם הי ולבקר בהיכלו, ויוציאנו מגיא הצלמות אשר הושבנו בו״, עכ״ל.
[5] הערת שולים המופיע במאמר:
כך כתב הרצל שר״י במאמרו: ״אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות ואני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר" (מתוך הספר ״הרצל״ מאת עמוס איילון).
[6] הערת שולים המופיע במאמר:
כוונתו להצהרתו המפורסמת של הלורד בלפור שניתנה ביום 2 בנובמבר 1917 בפרלמנט בלונדון, בא נאמר כי ״ממשלת הוד מלכותו תראה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה (א״י). הצהרה זו הלהיבה את ההמון עם, והיו אף כאלה שהשוו אותה להכרזת כורש על בניין הבית השני.
[7] שהצר את צעדיהם של יהודי גרמניה, במסחר ושאר עניינים, אך לא היו הריגות.
[8] וז״ל רבינו בחיי (פרי וישלח, לב, ז):
״ודע כי יש בפרשה הזאת ביאור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג״כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים למלחמה לתפלה לדורון... וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות ולהתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני הי יתעלה אבל במלחמה אי אפשר שנאמר (שה״ש ב) השבעתי אתכם בנו ירושלים וגוי, השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות״, עכ״ל.
[9] המחבר בספרו ('מן המיצר' דף יא) כותב על כך:
״למודים היו בני ישראל הנכנעים מדורות גלות, להרכין ראש על כל גל וגל, ולהשליך להם ממונם וכבודם, למען לשמור על החיים, ששויו גדול מכל כסף וכבוד אשר בעולם, במקום שאין דרך אחר להציל את הנפש, כי מתכסיסי המלחמה היא, לברוח ולהנצל לכל מקום שאפשר בשעה שהאויב גובר בכלי משחית וכח כליון באין מציל. עד שקם דור חדש בישראל, וחתם חותם של בזיון על הדרך הזה הישן – הדרך של שתדלנות, הנאמן והנבחן - וממוני ישראל ומנהיגיו בארצות החפש, אשר בשכירות גדול שכרו ישראל אותם עליהם לראש, שחקו הם בכל מיני לעג וקלס על הדרך הזה הישן, בשעה שנצטרכו לו ישראל במדה שלא נצטרכו אליו בכל דורות גלותם, בשעה שלא היתה כאן רק ברירה אחת, לנסות את זה הדרך, או לילך את הדרך אשר הלכו ישראל, את הדרך למשרפות המות״, עכ״ל.
[10] ״מה יפית״ הוא כינוי שהשתמשו בו לאלה שהחניפו לפריץ, והחפשים ביזו את החרדים הגלותיים המשתמשים בדרך זו.
[11] ועי' חפץ חיים על התורה (בראשית) שכתב ״שרבותינו כשהיו צריכים ללכת ברומא היו למדים מקודם פי וישלח והתבוננו בהפרשה הלזו, מה לעשות, ומאז שקמו עלינו מנהיגים חדשים ועזבו נשק אבותינו והולכים בדרכים חדשים להתגרות באומות, הלכנו הלוך וחסור ומצאונו רעות רבות וצרות, ירחם די עמנו וישיב את שופטינו כבראשונה״, עכ״ל.
[12] כוונתו לצירים שנשלחו ע״י הציונים בבתי הנבחרים של מדינות אירופא, שם עסקו בתביעת "זכותם" של היהודים, ולא בדרכי תחינה ובקשה.
[13] היה זה בניו יארק בשנת 1933 שנתקבצו אלפים מול הקונסול הגרמני לשמוע דרשתו של [הראביי הרפורמי] סטיווען ווייז שדרש בדיבורים חריפים כנגד הרשע [היטלר ימ״ש] ובנבואה על מפלתו, וכאשר קרא הרשע את ההגדה [=הדרשה] הזאת בצירוף קטעים ממכתבי עת אמעריקאניים, הפיל עצמו בשגעונו מלא קומתו על הארץ, והכה ברגליו וידיו ונשך בשניו בסמרטוטי מצע [=שטיח] חדרו בצעקה מטורפת: עתה אשמידם! עתה אשמידם! ומאז והלאה יום יום נתחדשו גזירות ובלבולים ועלילות והכאות והפלות ודרשות של שנאת ישראל בלשון של רציחה איומה מעל כל הבימות ובמכתבי העתים (מן המצר עמי יד-טו).
[14] סיפר הר״ר שלמה גראס הי״ד נציג ועד ההצלה בסלאווקיא, שכאשר נפגש עם אחד מראשי הנאצים וויסליצעני, אחרי הכרזת היבייקאטי, אמר לו הרשע: ״איה חכמתכם ובינתכם, שתחת משא ומתן, אתם מסדרים ״באיקאט״ באמריקא, ותחת לחוס על דמכם אשר בידינו דחפתם אמעריקא במלחמה" (מן המצר עמ' טו).
[15] המחבר בספרו "מן המצר" מספר אודות הפגישה של הר״ר שלמה גראס הי״ד עם וויסליצעני, וסיפר לו הרשע ששולחים את היהודים ל״שלאכטהויז״ [=בית השחיטה]: "נרתע גראס ע״ה כששמע את המלה שלאכטהויז״ ושאל את הרשע מה הכונה במלה הנוראה הזאת, ענה וויסליצעני, כן - פשוטו כמשמעו, הבטחנו להערביים על ידי המופטי [=מנהיג הערביים באר״י] לפתור למענם שאלת היהודים באופן שתתבטל המציאות של ארץ ישראל למנעם עולמית.
[16] הר״ר שלמה גראס הי״ד ביקש מוויסליצעני שיתנו הגרמנים לאלו המשפחות רשות העברה... ענה וויסליצעני ואמר, לא רק מסע זה יכול לילך, אלא יש דרך לכל יהודי אייראפא... אלף משפחות בכל יום ויום, וכל בן ובת עד י״ח שנה הם בכלל המשפחה. המחיר הוא אלף דולר או עשרת אלפים פענגא [=כסף הונגאריא] למשפחה (מן המצר, דף רכד, הערה ג').
[17] המחבר מסר נפשו למען ההצלה, ועסק בענין זה יום ולילה ללא הרף מתוך גיא ההריגה, ושלח במשך כמה שנים רצופות מכתבים ע״ג מכתבים לכל הארגונים היהודיים במדינות החופש, עם פירוט מדוייק על המצב הנורא והמזעזע, ובקש והתחנן בפניהם למען הצלתם. באחד ממכתביו הוא כותב: "השבענו עליכם בכל ההשבעות והאלות, זכרו נא כי יש כאן ברשותו של הרשע במדינת כיבושו והשפעתו עוד קרוב לג' פעמים אלף אלפים נפש ישראל [=3 מליון], נמצא שיש להציל נפש בעד ב' או ג' ארוכים [=דולרים]" (מן המיצר).
[18] במכתב ששלח נתן שוולב נציג הסוכנות היהודית בשוויץ, לאחוזת מרעיו בפרעסבורג, כתשובה על הבקשות אין סוף לשלוח כסף להצלת יהודים מגיא ההריגה, כותב בין השאר: ״עלינו לעשות הכל שארץ ישראל תתהוה למדינת ישראל... ועל הזעק הבא מארצנו, צריכים אנו לדעת כי כל העמים בני ממלכות הברית שופכים דם לרוב, ואם אנו לא נביא קרבנות, במה אפוא נקנה את הזכות לגשת אל השלחן בשעה שיעשו את החלוקה של העמים והארצות אחר המלחמה, ואם כן שטות ואפילו חוצפה היא מצדנו לשאול מן הגויים ששופכים את דמם, שהם יתנו את כספם למדינת אויבם להגן על הדם שלנו כי רק בדם תהיה לנו הארץ. זה מה שנוגע לכלל ומה שנוגע אליכם בני החבורה החלוצית אתם תטיילו ולמטרה זו אני מזמין לכם כסף בדרך שחור ע״י שליח זה" (מן המיצר עמ' צב).
Comentários