כמה הבהרות לגבי איזה בדיחה שמעיזים לקרוא לה פסק דין

למען אחי ורעי! הנה איזה כת ליצנים של שטוענים השכם והערב שה'ארץ שטוחה' כאלו זה אחד מהעיקרים של היהדות, וגם בכלל נראה כמו איזה סוג של בלבול שכל אחד גדול, שנועד כרגיל להסיח דעת מבעיות בוערות יותר (כגון יוקר המחיה ועוד)...

שאיננו מסתדר עם כמה עניינים הלכתיים כגון 'קו התאריך' (שנפסק ע"פ רבינו יצחק הישראלי, רבינו אברהם בר חייא הנשיא, רבינו יהודה הלוי, והרז"ה), וג"כ עם מחזור של 28 שנים שבה החמה חוזרת למקומה, וכן בכלל טוענים שהירח לא מקבל אורו מהשמש אלא שיש לו אור משל עצמו (עפ"ל).

וגם מרשים לעצמם לדבר נגד קדושי עליון שלא מגיעים לקרסוליהם, והרי הם כננסים שאינם על גבי ענק, אלא סתם ננסים.

והנה אחד שהוזמן לכינוס שלהם וחשבתי לתומי שהוא איננו מודע לכל הבעיתיות של אותו הנ"ל, אבל מתברר שהוא ג"כ אוחז בשטות הנ"ל, ואם הי' אומר מראש שהוא אחד מהם בכלל לא הייתי טורח עליו, אלא עשה גניבת דעת כאלו לא יודע במאי עסקינן.

ואז הזמין אותי לשיחה ובכלל השיחה פתאום נהפכה לאיזו הצגה של בית דין, מבלי שבכלל קבלתי שום זימון לדיון, וחוזר ואומר שההצגה הנ"ל היתה ממש מגוכחת, וגם כל תהליך הדיון נעשה מעין זירוז דברים תוך 4 שעות בלבד (הרי הלץ הנ"ל הגיע רק לאחר השעה 8, ואח"כ התרברב שעשה בעצם הרצאה של 3 שעות, יוצא שכל הדיון לפי שיטתו הי' רק שעה 1 בלבד, אז ממתי פס"ד נעשה תוך שעה 1 בלבד ומגיעים לדין כ"כ מהר), ואפילו נתנו פס"ד חלוט מבלי שקיום מה שהובטח ע"י אותו דרשן יו טיוב, אלא ההפך הגמור, וגם כבר הגיעו מוכנים עם מצלמות בשביל מיד לצלם את הפס"ד שהוכרע מראש.

ואז מכיוון שיצא על הבית דין קמא ערעור, אז הבית דין קמא הקים לעצמו בית דין בתרא (עם אותם דיינים של בית דין קמא) לבדוק האם בית דין קמא פעל כשורה והבית דין בתרא שהורכב מאותם "דיינים" של בית דין קמא, מצא שהבית דין קמא פעל כשורה, אבל כמובן איך אפשר לצפות שהבית דין בתרא יבטל את הבית דין קמא אם הוא מורכב מאותם דיינים, תמהני איך בדיוק הם רצו לעשות 'בדק בית'.

אז לצורך העניין אציג כמה הלכות של שולחן ערוך חושן משפט, שאיננו מובן כיצד אותו אחד חושב עצמו לדיין אם הלכות הנ"ל אינם ידועות לו ולחבריו...

שו"ע חושן משפט - סימן ז סע' ז:

'אסור לאדם לדון למי שהוא אוהבו, אע"פ שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו; ולא למי ששונאו, אע"פ שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו, אלא צריך שיהיו השני בעלי דינים שוים בעיני הדיינים ובלבם. ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו, אין לך דיין צדיק כמוהו: הגה - ומיהו אם דנו, דיניהם דין (הגהות אשר"י ריש סנהדרין). ויש אומרים דבשונאו ממש, דהיינו שלא דבר עמו שלשה ימים מתוך איבה, או אוהבו ממש דהיינו שושבינו וריעו, באלו אין דיניהם דין (טור). וי"א דכל שאינו אוהבו או שונאו ממש, מותר לדונו, ואינו אלא מדת חסידות להחמיר שלא לדונו. ולכן מותר להיות דיין כשזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד (ע"ל ריש סי' י"ג), כי כל אחד בורר לו אוהבו. וכל שכן שהרב יכול להיות דיין לתלמידו (מהרי"ק שורש ט"ז). ואפילו בית דין הפסול לדון משום אהבה ושנאה, יכול להושיב דיינים אחרים כשרים שידונו (פסקי מהרא"י סי' רנ"ח ומהרי"ק שורש כ"א). מי שאומר על הדיין שהוא שונאו או אוהב בעל דינו, אינו נאמן וצריך ראיה לדבריו (טור). המנדה חבירו משום שזלזל בכבודו, יכול לדונו אחר כך, מאחר שאינו שונאו. ועיין לקמן סימן ל"ג סעיף:

שו"ע חושן משפט - סימן ז סע' יג:

'כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה, אינו יכול לדון עליו. לפיכך בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם, אין דנין אותו בדייני אותה העיר, אלא אם כן יש להם ס"ת אחרת. והאומר: תנו מנה לעניי עירי, אין דנין בדייני אותה העיר. (ועיין לעיל סימן ד' דאם חד מחזיק בשלהם, עבדי דינא לנפשייהו. ועיין לקמן סימן ל"ז סעיף י"ט וסעיף כ' מאלו הדינים). ולפיכך עסקי המס אין דנין בדייני אותה העיר, מפני שיש להם או לקרוביהם חלק בו. (ואם הוא מס פרטי, כגון שאינו נוהג אלא זמן קצוב, יכולין קצת מן הקהל להסתלק ושלא יהיה להם הנאה מזה, ודיינין). (תשובת הרא"ש כלל ו' סימן י"ח כתב דלא מהני סילוק, ובכלל צ"ט כתב דמהני, וצריך לחלק בין מס פרטי). ואם עשו תקנה, או שיש מנהג בעיר שדייני העיר ידונו אף על ענין המסים, דינם דין (ועיין לקמן סוף סימן ל"ז סעיף כ"ב מזה):

שו"ע חושן משפט - סימן ט סע' א':

מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד, אפי' לזכות את הזכאי. ואם לקחו, צריך להחזירו, כשיתבענו הנותן. וכשם שהלוקחו עובר בלא תעשה, כך הנותנו עובר ב"לפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד). ולא שוחד ממון בלבד, אלא אפילו שוחד דברים. וכל דיין ששאל שאלה, פסול לדון לזה שהשאילו. במה דברים אמורים, כשלא היה לו לדיין להשאיל, אבל היה לו להשאיל, כשר, שהרי גם זה שואל ממנו:

הגה - ודוקא ברגיל לשאול ממנו, אבל באקראי בעלמא, ולא מוכח שעושה משום הדין, לא (מהרי"ק שורש י"ז):

שו"ע חושן משפט - סימן י סע' א':

(א) צריך הדיין להיות מתון בדין, שלא יפסקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש.... וכו'....

(דהיינו זה לא אמור לקחת 4 שעות, אלא כמה ימים, ולהזמין את כל בעלי הדין ולא דרך הטלפון לומר לו מה הוחלט ופתאום לעשות סרטון וידאו וכיו"ב, שהרי הביאו אותו מבעוד מועד להצגה שהם קוראים לה 'בית דין' שתכננו לעשות)

שו"ע חושן משפט - סימן יח סע' א':

הביא אחד מהבעלי דינים עדים לדבריו, מכניסין העדים ומקבלים עדותם כראוי, כמו שיתבאר בסימן כ"ח, ולאחר שיקבלו עדותם יוציאו כל אדם לחוץ, וישאו ויתנו בדבר. (יש אומרים דטוב להתחיל מן הקטן). (נימוקי יוסף פרק אד"מ) אם יסכימו לדעת אחת, מוטב; ואם לאו, ילכו אחר הרוב. שנים אומרים:

וזה דבר משום מה שככל הנראה ש"דייני הכזב" האלו לא עשו, ואני יכול להביא עוד דוגמאות והרחבות מתוך השו"ע ונו"כ, אבל מה הטעם הרי כבר יש מספיק ממה שהבאתי עד כה כדי להבין איזה עיוות דין נעשה, אבל שוב פעם אם בכלל נעשה כאן סוג של עיוות דין, כי בכלל לא הי' פה שום דין.

ונסיים בדב"ק של רבי נחמן מברסלב זיע"א, ליקוטי מוהר"ן, מהדורא בתרא סימן ה, אות יא:

'אבל יש שבא טמאה הנ"ל מבחינה אחרת. כי דע, שעל ידי רבנים ודינים שאינם כשרים, שעושין עוות הדין, על ידי זה בא טמאה הנ"ל, חס ושלום, כי על ידי עוות המשפט, שהוא בחינת (תהלים קכ"ב): "כסאות למשפט", נופלין בחינת אהבות מן המרכבה, כי כסאות למשפט שהוא בחינת המרכבה, שם הוא בחינת אהבה קדושה, בבחינת (שיר השירים ג): "מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים". וכשנפגם המרכבה בחינת כסאות למשפט על ידי עוות הדין אזי נופלים משם אהבות נפולות, ועל ידי האהבות הנפולות בא, חס ושלום, החמום והטמאה הנ"ל. ועוות המשפט נעשה על ידי בחינת תפלין רעים'.

השי"ת יצילנו מכל מיני מפורסמים של שקר שמחפשים פרסום ושררות, שמתנגים בבריונות בשביל להשליט עצמם על הציבור, רח"ל.