דברי תורה לפרשת וארא מפי רבינו הגה"ק מסאטמאר זי"ע

למען אחי ורעי! מובא כאן לפניכם דבר תורה לפרשת השבוע מפי מרן רשכבה"ג הסאטמאר רב בעל 'ויואל משה' זצ"ל זי"ע, למען נזכה להתחזק בדרכיו וללכת בנתיבותיו, ולשמור על גחלת האש שלא תכבה ח"ו:

דברי יואל, פ' וארא עמ' קנ"ז-קנ"ח:

ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. ואפ"ל עוד מדוע בבשורה ראשונה כתיב ויאמן העם וישמעו וגו', ובבשורה השני' ולא שמעו אל משה דהנה הבדל גדול יש בין אופן ב' הבשורות, דבבשורה הראשונה (בפ' שמות) כתיב לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש, חשבו ישראל שיצאו ממצרים וירשו את הארץ בלי עכוב ושהי' כלל, ע"כ ויאמן העם וישמעו וגו' ויקדו וישתחוו ושמחו על בשורה הטובה, אמנם בבשורה זו השני' הטיל תנאי בדבר, גם הודיעם שיהי' ישועתם בהדרגה עד שיתעלו ממדריגה למדריגה ויהיו ראויים לירושת הארץ... שלא יזכו לירושת הארץ כ"א אחר מתן תורה, ועוד תנאי וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם וגו' הגם שידעו והאמינו במציאות הבוית"ש גם במצרים, אבל ידיעה ברורה לא נתוודע להם עד מ"ת, כמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ח מה' יסוה"ת) שבמתן תורה נתאמת להם לישראל אמיתת נביאתו של משרע"ה, ושכל האותות שעשה היו מפי ה' ובשליחותו עיי"ש.

ולכן לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, לפי שהי' קשה להם לפרוש מע"ז כדרשת חז"ל, ע"כ השיגו כי לא יזכו לירושת הארץ בבחי' המדריגה שעומדים בה, אבל יצטרכו לזיכוך אחר זיכוך ולפרוש מטומאת מצרים לגמרי עד שיזכו לקבלת התורה וידיעת הבוי"ת ואמיתותו, ולכן לא קבלו בשורה זו השני' בשמחה כמו הראשונה, כי נתעצבו מהשגת ידיעה זו שלא יגיעו לירושת הארץ בניקל ובמהירות כמו שחשבו בתחלה... ומצינו בנבואת ישעי' (כ"ח ט"ז) כשהתנבא על הגאולה אמר המאמין לא יחיש, שמאמין האמיתי לא ימהרנה אלא ימתין ויצפה שבא יבוא בזמנו הראוי, אולם לא היו ישראל עדיין במעלה השלימות קודם מתן תורה, ורצו שיהי' היציאה מיד ע"כ לא רצו לשמוע ולקבל בשורה השני', ובאמת שאפי' רגע אחת קודם הזמן אסור לצאת מן הגלות, ובלילה האחרונה הזהיר אותם הקב"ה אל יצא איש מפתח ביתו עד בוקר, ואחר שהיו כבר בא"י באותה הלילה, כמ"ש בתרגום יוב"ע שהעננים הוליכו אותם למקום המקדש, מ"מ החזירום למצרים כדי להשלים זמן הגלות עד רגע האחרונה, אבל הי' קשה להם לסבול עוד עול הגליות, שמתחלת הפקידה עד היציאה הי' כמעט שנה שלימה, והם רצו לצאת מיד ע"י גודל הצרות שסבלו שם, ע"כ לא קשה קושית המכילתא וכי יש לך אדם שנתבשר בשורה ואינו שמח, דאדרבה רצו שיתקיים מיד ועדיין לא הי' זמנו, וזה הי' החסרון שרצו אותו קודם הזמן, וע"כ אמר מרע"ה הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, שע"י שישראל דוחקין את הקץ לפני הזמן, עי"ז נתוסף כח לפרעה שלא ישמע אלי לשחרר את ישראל, דאפי' רגע אחת אם ממהרין לדחוק את הקץ מעכב ח"ו גאולתם של ישראל, וכמו שרואין בעוה"ר בדורינו אלה שנתעכב הגאולה ע"י סט"א זו של דחיקת קץ הגאולה, וז"ש הן בנ"י לא שמעו אלי ועי"ז לא ישמע אלי פרעה.

דברי יואל, פ' וארא עמ' קס"א-קס"ב:

ואפשר להסביר עפ"י פשטות מדוע בשליחות הראשון כתיב ויאמן העם וישמעו וגו' ועכשיו ולא שמעו אל משה. בהקדם דברי האר"י ז"ל עה"פ ולא יכלו להתמהמה שאם היו שוהין שם עוד רגע היו נופלים לשער הנו"ן שבטומאה ולא היו יכולים לצאת משם לעולם, ולכאורה קשה להבין דמצינו שהי' לישראל במצרים מדות תרומיות שלא שינו לשונם ושמם ומלבושם ולא הי' בהם דלטורין... ומשכו ידיהם מע"ז קודם הקרבת קרבן פסח, ואמרז"ל בשעה שהמצריים היו טרודים עם בכוריהם עסקו ישראל בשירות ותשבחות להקב"ה באמירת הלל באהבה נפלאה, והלכו לא"י למקום המקדש ע"י עננים להקריב קרבן הפסח ואח"כ חזרו למצרים, ואיך יצוייר אחר כל זה שאם היו שוהין שם עוד רגע אחת היו משוקעין בשער הנו"ן של טומאה, ואחר שראו כל הנסים ופרשו מע"ז איך נתקעו בטומאת מצרים יותר, שהרי אחר זה כתיב ולא יכלו להתמהמה והוא פליאה. אכן נוכל ללמוד מזה מוסר השכל שיצוייר עשות כל הדברים האלה למול ולהקריב קרבן פסח ולשיר שירות ותשבחות להשי"ת ואחר כל זה יתגברו כוחות הטומאה יותר, וכן הי' לבני ישראל במצרים... וזה הענין עם בנ"י במצרים דכ"ז שהמצריים היו בעולם, הי' שורש טומאת מצרים שולטים בהם והתגברו עליהם, ע"כ כל זמן שהיו בזה המקום שעבדו שם ע"ז מלפנים, השפיעה עליהם הטומאה הזאת אף אחר שפירשו ממנה, ומה שפירשו מן הע"ז הי' ג"כ בדרך נס, שהרי ממינות א"א לפרוש, דעלי' נאמר כל באי' לא ישובון, נמצא שמה שיכלו לפרוש מדרכי ע"ז לא הי' בדרך הטבע כלל, ואחר כל זה הי' בהם עדיין שורש הטומאה עד שלא יכלו להתמהמה, ולא תיקנו אותה בשלימות עד שעת מ"ת... וכן הוא בדורינו האחרון שכדי להנצל מדעות כוזבות צריך להיות נסים ממש, וכמו שכתב הרה"ק מרוזין זי"ע בהסכמתו לספר באר הגולה בזה"ל: ובגלות אחרון בעיקבתא דמשיחא יהי' נפתח שער הנו"ן שבטומאה שהיא מינות ואפיקורסות רח"ל וכו', ע"כ הבטיחנו הבורא ית"ש ע"י נביאו, שכל מי שירצה להחזיק באמונה המורשה לאבותינו יתחזק, ומן השמים יסייעוהו אחר התאמצותו שיתאמץ בכל כוחו להציל עצמו מפח יקשם, ויראה לנו נפלאות להצילנו מידם כמו הנפלאות שעשה לנו במצרים וכו' עכלה"ק, ובדורות הקודמים לא היו אפשר לצייר את המצב הזה, ובדורינו רואין אותו בחוש בעוה"ר שאם אדם ניצול ממחשבת מינות הוא ממש נס גדול כניסי יצי"מ.