דרשתו של רבי יצחק דוב קאפעלמאן זיע"א באמצע מלחמת לבנון

למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם את דרשתו של רבי יצחק דוב קאפעלמאן זיע"א (ראשי ישבת לוצרן) באמצע מלחמת לבנון הראשונה, בסעודה שלישית פרשת פינחס ה'תשמ"ב והרי אלו דברים שמחוייבים לחזור ולשנן אותם בפרט בתקופה הזאת:

'במדרש רבה צרור את המדינים למה כי צוררים הם לכם מכאן אמרו חכמים הבא להרגך השכם להרגו ר"ש אומר מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו שההורג הורג בעוה"ז ויש לו חלק לעוה"ב והמחטיא הורגו בעוה"ז ובעוה"ב. שתי אומות קדמו את ישראל בחרב ושתים בעבירה. המצרים והאדומיים קדמו בחרב וכו' ושתים בעבירה מואבים ועמונים, על אלה שקדמו בחרב כתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי, אבל אלו שקדמו בעבירה להחטיא את ישראל לא יבא עמוני ומואבי גם דור עשירי עד עולם, עכ"ל המדרש.

הנה שמועות לא טובות שהורגין יהודים רח"ל באות באזננו מארץ ישראל והוא באמת מר מאד שהורגים יהודים ד' ירחם.

מעולם לא ראיתי שמישהוא יאמר קאפיטל תהלים על האלפים ורבבות יהודים שהועברו על דת תורה"ק ונשמדו רח"ל לגמרי ע"י הרשעים ההם. מדי יום ביומו מעבירין שמה על הדת נפשות בנ"י כשרים, כשיהודי בא מרוסלאנד או מספרד או משאר מקומות פליטותיהם, תיכף הם נוטלים אותו ובעל כרחו מעבירין אותו על הדת ועוקרין את הניצוץ האחרון של יהדות. הרשעים ההם העמידו "פאבריק" של הפרת הדת רח"ל באופן אשר לא היתה מאז היתה ישראל לגוי. הרבה מיסיאנערן כבר קמו על הכלל ישראל, בשפאניע אנסו את ישראל להמיר דתם רח"ל ולא עלתה בידם, הרבה עלו על המוקד על קידוש שמו ית'. וקצתם שמרו את תורה ומצוות בצינעא. והשאר עזבו מולדתם כידוע ר"ל, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם. אבל אלו הרשעים כבר עלתה בידם להשמיד מיליאנען יהודים רח"ל. והמדרש צווח שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו. ואין איש שם על לב בכל זה. העיקר הוא שכבר הי' להם הנצחון במלחמה זו, ועכשיו מניחים את התהלים כי עתה שוב אין על מה לומר תהלים עד אשר יעלה על דעתם הארורה ללחום עוד הפעם. אבל על אלו נפשות הכשרים אשר נטמאו בע"כ ע"י הרשעים הללו לא עלה עדיין על דעת מישהו להרעיש עולמות שהורגים יהודים! הורגים יהודים! ועוד יותר, שגדול המחטיאו מן ההורגו.

ומן הראוי הי' שאלו המיסיאנערן יהי' איזה אומה מאומה"ע מהשונאי ישראל, ונחזי אנן מי המה הרשעים האלה, לא "טערקין" ולא "פראנצויזן" רק אנשים אשר בשם "ישראל" קוראים עצמם, גוים גמורים שנתנו עליהם מסוה של ישראל, הם המה שעומדים עלינו ועל נשמותינו. ובאמת דבזה מוטל הצלחתם, כי בשם ישראל יכונה.

כאמור, שהוא דבר מר מאד שהורגים יהודים. אבל האמת נתן להאמר, שכבר הי' לעולמים, והכלל ישראל כבר מלומד רח"ל בזה כידוע בגזירת ת"ח ות"ט הרגו יהודים, וכן גם בזמננו הרגו בעוה"ר מיליאנען יהודים. מכל זה לא הי' הכלל ישראל "באנקראט" ח"ו. אבל על ידי מעשי הרשעים הללו אשר הכריזו מלחמה נגד עם ד' ותורתו באופן נורא, ועשו חרבנות נוראים בהכלל ישראל עד שכל הכלל ישראל עומד ממש על מפתן ה"באנקראט" רח"ל, ולולא שבעזרתו ית' שלא יכלה זרעו של אברהם, גם בזכות השרידים המועטים אשר עדיין לא כרעו לבעל, מי יודע מה היתה כהיום עם הכלל ישראל.

ובמלכים (א' י"ח) ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ד' האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו וגו', ויש לדקדק וכי ספיקא הוא קמי' דאליהו הנביא מה דעת העם. ועוד, מדוע הוצרך לומר אם הבעל לכו אחריו. העיקר הוא רק אם ד' אלקים לכו אחריו. וראיתי בספר של גדול הדור שפירש דכוונת אליהו הי' על אלו הפוסחים על שתי הסעיפים דפעם יושבים בביהמ"ד ופעם אצל הבעל, וזה גרע מאו תן שיושבים תמיד אצל הבעל, ומשו"ה אמר להם אם דעתכם דהבעל אלהים לכו אחריו, ואל תשבו עמנו במחיצתנו, ואין לנו שייכות עמכם.

כלפי מה הדברים אמורים, כלפי אותן היהודים הכשרים שומרי תומ "צ, אשר הרבה מהם נתפסו להרעיון הטמא הזה, והולכין שלובי זרוע עם הפושעים הרשעים עובדי הבעל, וגם יושבים בביהמ"ד, ומשתפים בדעתם דעת הרשעים עם דעת תוה"ק, וכידוע שהרעיון הזה נכנס בעוה"ר גם ביהודים כשרים אמיתיים, שבדעתם נתפסו לשמוח בהצלחת הרשעים, ונהנים משולחנם הטמא, ומקבלין מהם באהבה הון תועפות, ונותנין להם ולנשיאיהם כבוד וגדולה, וגם שואבין מהם כבוד בכסאם שהם יושבין אצל שלחן השותפים, ותמיד פניהם איש אל אחיו בפנים שוחקות ובידידות, מלתנו אמורה להם: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ד' האלקים לכו אחריו, ואם הבעל אלהים לכו אחריו ואל תשובו להביהמ"ד, רק לכו אחריו ושמה תשבו אצל הרוחות ההם.

ועלינו להעתיק דברי האוה"ח הקדוש בפרשת השבוע, וממנו נקח לעבוד את ד' בזמננו עתה, וז"ל: צרור את המדינים וגו', צל"ד למה כפל צרור והכיתם, ורז"ל הרגישו ואמרו כי נתכוין בזה לומר שהגם שצוה ד' כי תקרב אל עיר וגו' לא תשחית את עצה וגו' זו אומה קלה ובזוי' להשחית את עצה וגו' ע"כ, וצל"ד מה נקמה היא זו למדין, ואדרבה הי' להם לקיים ואכלת את שלל אויביך שזה הוא להם יתר נקמה ודאבון נפש, וכיוצא בזה מצינו בקללות התורה ואכלוהו אויביכם, ואחר אריכות הדברים כתב וז"ל, ויעץ ה' ואמר צרור את וגו' הכוונה בזה להקדים לשנוא המחטיאים גם להתעיב הערב והטוב הבא מהם, לאבד כל עץ נחמד וכל מעין מתוק וכל טוב הבא מהם, על אשר גרמו להם עשות רע, והוא ע"ד אומרו הלא משנאיך ה' אשנא, פי' משנאיך כאילו אמר משניאיך, שגורמים לשנאת בחור בטוב, כדרך שדרשו ז"ל וכו', ובאמצעות מחשבה זו תהיה מתרחקת תאות העבירה מהם ותהיה להם לזרה, כי על העבר שונאים הסובב ויולד בהם טבע אלקיי, ומדה זו מדה סגוליית היא לחפץ בחיים, ובזה יתכפר עון הקודם במחשבת ע"ז וכו' ולא יהיה בהם נגף, והוא מאמר הכתוב כאן צרור את המדינים, פי', יהיו לכם בגדר צר ואויב לשנאתם ולשנא כל הערב מהם להשחית עצם ולקלקל מעינותיהם, זה תמורת מה שהתאוו להם, וזו היא א' מתיקוני התשובה וכו', ואמר צרור לשון הווה פי' יגבירו בהם השנאה עד גדר שיהי' נקבע בהם טבע הצרורות וכו' עד כאן לשונו הקדוש (עיי"ש באריכות).

הנה מבואר שהעצה היחידה היא לשנוא את המחטיאים ולשנוא כל דבר טוב הבא מהם, ואם משיגים איזה דבר טוב מהם צריכין לשברם, ומעיינותיהם לסכרם, ולעורר כ"א בעצמו שנאה רבה להמחטיאים את ישראל ולמשנאי ד' ית'.

וכמו כן בזמננו צריך כל אחד לחזק את עצמו ולעורר בעצמו שנאה רבה לאלו המחטיאים והמטמאים את הכלל ישראל כולו, ויהי' שנאה נקי' לשנוא את הרע וכמ"ש דוד המלך ע"ה תכלית שנאה שנאתים, דהינו שנאה לשם שנאה, שתכלית השנאה הוא ג"כ שנאה, ואין לנו שום שייכות עם כל אלו הפושעים, לא לחנוף להם ח"ו ולא להראות להם פנים שוחקות, ואצ"ל שלא לקבל מהם שום הנאה, וכמ"ש האוחה "ק הנ"ל שזה מדה סגוליית לחפץ בחיים.

ואמר הכתוב בפרשת השבוע ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, וכתב רשיז"ל ד"א להודיע שבחו של פנחס שאע"פ שזה הי' נשיא לא מנע את עצ מו מלקנא לחילול ה' לכך הודיעך הכתוב מי הוא המוכה, עכ"ל. היוצא לנו שאין שום נפק"מ ממי המדובר, ובמקום שיש חילול ד' אין חולקין כבוד לרב, וכמו שד רשו זה רז"ל על פנחס. ובאמת הנשיא שלהם אינו נשיא כלל, היכן נתגדל ונתחנך, האם למד בישיבה, אי' התפלין שלו, הלא הוא הגרוע שבגרועים, בן בליעל מפורסם, ונתחנך בין "פארברעכערס" ורוצחים כידוע, וממש לא יאומן כי יסופר שיהודים כשרים "רעליגיעזע" יחניפו וישחקו לפניו, הלא על ראשו מוטל האלפים והרבבות נפשות בנ"י שנשמדו והועברו על הדת, על מי האחריות של כל השמדות הנעשים שם אם לא על ראשו של הנשיא (ראש הכופרים), הלא הוא ממש טיטוס הרשע, גרוע מהמן הרש ע, שהמן לא רצה רק להרוג, וזה כבר המיר הדת של אלפים ורבבות.

ויש מאותן שמחניפים להם וכו' שמלבשין את עצמם במצוה של "אהבת ישראל" שאסור לשנוא שום אדם מישראל, וצווחין על אלו אשר מעמדם חזק שלא לנטות אחריהם שהמה שונאי ישראל, וכי אסור לשנוא שום אדם מישראל, וכיוצא בדברים אלו, ויסכר פי דוברי שקר מהפכים תורת אלקים חיים, כי האמת הוא להיפוך לגמרי, כי אין לך שנאת ישראל גרוע מזו להחניף ולאהוב את רשעים אלו אשר אלפים ורבבות יהודים נשמדו על ידם בגזירת השמד רח"ל. ואילו הרגו הרשעים הללו מיליאנען יהודים ח"ו, הלא לא הי' מאן דפליג דמצוה לשנאתם בתכלית, ומעתה דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו, אם כן הן הנה אשר ידם במעל הזה של רציחה ועוד גרוע מזה של רובו של הכלל ישראל. ומי שאוהב אותם הלא הוא שונא בתכלית את כל אלו נפשות האומללים אשר נרצחו בעוה"ז ובעוה"ב ע"י הפושעים האלו, ואין לך שנאת ישראל יותר מזה, ברוצח כתיב ושפטו העדה והצילו העדה שמהפכין בזכותו, ובמסית כתיב לא תחמול ולא תכסה עליו, ואלו הרשעים הם גרועים הרבה מרוצחים, ועלינו לאייב אותם וכמו שאמר דוד המלך ע"ה תכלית שנאה שנאתים.

ובודאי השי"ת יעזור שיתגלה במהרה האמת, ואז יראו הכל שהאמת הברור לאמיתו הוא עם אותם השונאים את הרשעים האלו, והנה מה שיהי' אז עם הפושעים הללו אנחנו לא נדע, שכלנו קטן מלידע דבר זה, אבל אין עולה על הדעת שהמה זכו למשהו. אנשים אשר ארבעים וחמשים ו ש שים שנה העבירו על הדת נפשות בנ"י ולחמו בתוקף ועוז עם התוה"ק, וממש החריבו הדור כולו, מי יודע מה תהא בסופם. אבל עלינו לחזק עצמנו ע"ד האמת הנ"ל, לא בקנאות מזויפת רק באמת, עד שבמהרה יתגלה לנו אור האמת.