חיפוש
בהירות במסורת רבותינו - מרן החפץ חיים זיע"א וביחוד בענין הרב הראשי הציוני הידוע
למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם את מאמרו הנפלא של רבי ישראל מאיר וויינטרויב שליט"א - מתלמידיו של החזון אי"ש זיע"א - המגלה בפנינו את ההיסטוריה הרבנית שמנסים כ"כ קשה היחצ"נים הן של קוק והן של אגודת ישראל להסתיר מאתנו.
מי יתן ודברי קדשו יכנסו ללבות עמך בית ישראל ויעזרו לפקוח עינים עיוורות, ויסיר הספקות.
כמו"כ אם למישהו ישנם ספקות טענות מענות וקושיות, מוזמן לפנות אלי, ואשמח להרחיב לו כל עניין לפי העניין, אם יפנה ע"מ לברר העניין ולא אלו הנהוגים להתנגח בשביל להנציח ולהצדיק את כפירתם הציונית.
רבי ישראל מאיר ב"ר שמואל וויינטרויב שליט"א, בהירות במסורת רבותינו - מרן החפץ חיים זיע"א וביחוד בענין הרב הראשי הציוני הידוע (מובא מתוך הקובץ תורני גינת ורדים, שנה ב' קובץ ו', מדור גן המלך, עמ' פז-צו, (סיון-אב תשס"ט, ניו יורק)):
'...בן הגה"צ מוה"ר שמואל זצ"ל אבד"ק קארלין
וראש ישיבת בית יוסף דנאווארדאק בפינסק לונדון יצ"ו
[תלמיד מובהק להגאון בעל חזו"א זצ"ל][1]
בעזרתו ית' יום א' לסדר בה"ב ה'תשס"ט פה לונדון יצ"ו.
אדרוש בשלו' ידידי היקר ונעלה בברכת כט"ס וריבוי פעלים לתורה ולתעודה.
- א -
קיבלתי מכתבו, ובו הבעת צער מדאבון ליבם שלומי אמוני ישראל, על השמועות המסולפות שמרבים להפיץ ע"ש רועי ישראל בדורות האחרונים, לבלבל הדעת והרגש בהכרת האמונה ובהנהגת הכלל, ובפרט בנוגע לרבינו הגדול ממוסרי התורה לדור בעל החזו"א זי"ע.
שמקושי הנסיונות עקבתא דמשיחא, כמעט אין אף גדול אחד שנמלט, מתליית בוקי סרוקי, כמובן למודה על האמת, ובבחינת המליצה, 'ואיני יודע באיזה דרך מוליכים אותי', ויש כענין הכתוב, "הנך שוכב וכו' וקם העם וגו'".
והחפצים להיות ב"אז נדברו", עליהם לקיים, ראוי למחזיקים בתורת ה', לדעת את גדוליהם באופיים האמיתי, ק"ו מאומן באומנתו (החזו"א באגרתו[2]) ולברר מקחן ודרכן של צדיקי הדור בהוראתם לדור.
- ב -
בתחילה יש להתאונן על הקלות שנתפשט, שעל כל מה שרואים במה בנדפסות, אומרים "אני מאמין", שמרוב הכתבנות של בעלי לשון, ועזות השוטף ללא הרף, הורגלו הקוראים והצעירים ליתן אימון, ללא השקפה עצמית וללא חוש ביקורת, בהסתברות של הדברים הנמסרים, ובנאמנות הכותבים, ואף נוגעים בדבר בהחלט מתקבלים בנאמנות, ועוד סיבה לזה, מכיון שהורגלו לכ"כ הרבה סטיות ונליזות ממפורסמים לגדולים שאין הוא ערכם האמיתי, רק הינם בעלי מעלות וזכויות בעסקנות להרבצת תורה ויראת שמים, אובדים בהבחנה לגבי הגדולים באמת בתורה ובדעת תורה.
ושלושה סיבות הם הגורמים להעלים את האמת והמציאות הנכונה, מידיעת הרבים, ומכתבי התולדות:
אף בזמנים כתיקונם, מטבע הדברים ששמועות הנמסרות מתולדות העבר, שלא היו נוכחים בו, ורק קטעי מאורעות ללא השתלשלותם נשאר בזכרון, ובאופן מקרי, ובהעברתם מפה לפה, וכש"כ בענינים מסובכים ונגיעות רצוניות, משתנות מדיוקן, ומטעות ברב או במעט, עד שיכול להצטייר היפך ממה שהיה, קל וחומר במצבי זמננו וקושוים, ובשינוי המצבים והנסיונות של כל אחד ואחד.
הבלבול שמתבלבלים, ממה שהי' להוראת שעה במצבי אונס ודחק ובדיעבד המוחלט, ויש שבצנעא ואין מורין כן, ויש שהיה רק בשתיקה ואי מחאה, בבחי' מוטב שיהיו שוגגין וכו' ועוד כיו"ב ומפרסמין את זה כהוראה לרבים, ולכתחילה, וכתכלית לשאיפה, ולדרך כבושה וקבועה.
ויש שבזדון מכאלה שרוצים להשקיט לבותם על נליזתם מהדרך ולכסות בושתם בהיתלות באילן גדול, ולא די להם להללו שעל גב כלל ישראל חרשו בבגידתם, עוד רוצים להאריך במעניתם, בקול ענות בדיותיהם.
- ג -
ראשית יש לדעת, כלל הגדול, שאין – ולא יתכן להיות – הפרש בעניני האמונה והנהגתה, בין אלה שאנו מכירים בהם כגדולים באמת, וכש"כ במה שפשוטי שלומי אמונים לא יטו מני דרך, ואין שום הבדל בין שלשת גדולי הדור אחרון רבוה"ק מרנן הרב מבריסק, הרב מסאטמאר, והחזו"א זי"ע.
ואם בכל זאת נראה איזה חילופים ושינויים, הוא בהבדל שבין מצב ציבורם ומקומם ורוחב האחריות המוטל עליהם מהיקף הכלל [וכפי' שרמז במקצת מורינו רבי עמרם בלוי במכתבו בנוגע למרן הרב מבריסק].
וגם זה הבל, לתלות ברועה הדור את הקלקול וההתדרדרות שנתהווה אחריו ואף גם בזמנו למרות דעתו ורצונו – כאילו הוא האחראי והמורה לכל ירידה הרוחנית, לדוגמא גועל הבחירות ושגעון וזוהמת השעבוד הכספי, והכניעה לשפתם העברית החדשה, וכדומה וזקוק להרחבת דברים והקדמות לידע ואת כל ונוכחת.
בפרקי אבות במעלות שמרכיש ומזכה עמל התורה, לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, מי יוכל לשער ולתאר רוחב הבינה ותוקף הגבורה, שראו ברבינו החזו"א, כשהוטל עליו משא הדור בימי החורבן של גלות אירופא וימי המסה בהתקוממת מפלצת המדינה, בעשר השנים, שהופיע אורו כמעט לכל חלקי העם כתל-תלפיות, שבכל פונים אליו למאות ולאלפים מכל קצוות, פליטים דוויים, ותושבים ותיקים מציבורים שונים ודרגות יהדות משונים, ולכל אחד לייחד תשומת הלב לחזק את הנחלשים ולרפא את השבורים, ולנחם הרצוצים, ולהורות וליעץ ולילך לפי רוחו של כל אחד ואחד, שלא קרב זה אל זה, ליסד ולהפריח את הישוב החדש יש מאין, ולהעלות את דרגות היהדות ולימוד התורה ועמלה ודקדוק ההלכה בישיבות ובעלי בתים, ומצד אחד העמדה כלפי העיקר מעמד ירושלים, ומצד שני לשית ידו בציבורים השונים והחלושים ולהקים משמרת לנליזת הרבנות מטעם הציונים, וזה בעשר שנים, חמש שנים לפני המדינה וחמש שנים אחר התקוממותה, ושמירה על כיוון הדעות לאמונה נכונה, והשרשת השמיטה ותרומ"ע ומצוות התלויות בארץ, ועם זה להמשיך ביגיעה הנוראה בד בבד להוסיף בספרי החזו״א, וכ"ז בגו אין אונים, שלפעמים גם הרמת היד למזוזה לא הי' באפשרותו, וכתאורו של הגה״ק רבי יודלי זללה״ה, איך שראה מאות עוברים בסך, זה לעצה וזה ולברכה זה לנחמה וזה להוראה חמורה וזה להכרעה בפק״נ, ואם לנתח הגוויה, וכמחזה הברק כחיצים ביד גיבור, ברגע כמימרא החיש תשובותו עם נצץ ברק זוהר בעיניו.
יש לידע נאמנה, שכל הנשאר להשקפת האמת, הוא בכח העמל של שלשת הגדולים, שהצטרף להשפעת שארית הפליטה בירושלים ומלחמתה, וכל הרפיונות והכשלונות היו מהכיתות הבוגדות שהחלישו את כח העמידה, ונספחו לרודפים. ובפרט שעשקו בחלק הגדול את ההנהגה מיד גדולי התורה, ונטעו אשירה להסיג גבולם במפורסמים שהם הפכו אותם למנהיגיהם.
- ד -
[אודות רבינו החזו"א זללה"ה]
אתייחד בזה נקודה אחת פרטית, שבאמת היא נקודה מרכזית ומלמדת על הכלל, והוא לגבי חריפות העמדה שלו כנגד אותו האיש הידוע בשם ה' קוק שהקימו דור של דלי"ם [דתים לאומים] אדוקים בדעותיו, ומתעמלים להכשירו על ידי פרסום מכתבים של רבנים אליו, בזיופי תוארים, ובדברים בדויים בשם רבינו החפ"ח זללה"ה, וכיו"ב.
הוא אשר בנאומיו וחוברותיו ומעשי עזרתו לרודפים מחרפי קל, הרעיש וזעזע כל אשר לב ישראל בקרבו, ורוגז השחתתו במה שפעל להכניע שארית ישראל שמסרו נפשם להצלתם עם תורתם, לא ליתן להם האפשרות להשתחרר ולמסרם ולכיבוש הכופרים על ידי אוה"ע, כידוע הפניה שלו ל"חבר הלאומים", שלא יאפשרו היציאה מה'וועד הלאומי' הציוני, אלא בחתימה שיוצאים מ'כנסת ישראל'.
ועם כל נוראיות ענינו, עדיין שררה מבוכה ומבוסה כלפיו, בזמנו וכמו כן הקושיים שהיו ללוחמים נגדו באופן הראוי ביחידותם, ושחריפות מאבקם נגד כל התקרבות אליו ונשיאת פניו, נפגש בחלקו בהסתגויות, אולם סוף כל סוף ניצחו, כי לדור הבא נשאר לדראון ולבזיון להתייחס אליו.
- ה -
והנה רבינו החזו"א ידע את מהותו בהיותו בחו"ל, אם מהגרח"ע זללה"ה ואם מהרה"ג ר' מרדכי שולמאן זללה"הא שלמד אצל החזו"א בבחרותו, ובשליחותו ביקר בארה"ק לבחון המצב וכיו"ב, והכיר למנוע מלבקר אצלו, אבל מאת בואו לארץ (בשנת תרצ"ד) נתוסף לו יותר ידע על אופיו ורדיפותיו, וחינך את כל הנלוים אליו לשלילתו.
והיה אז חגיגת בנין ישיבת "בית יוסף" בב"ב, וכפי המצב אז בישוב החדש, היה אז מהצורך למשוך תלמידים וכיו"ב, היה קשה להנהלת הישיבה לעמוד בנסיון להמנע מלהזמינו, והיה רבינו מיצר שלא יבא מכך מכשול של כיבוד, ולכן עמד ממושבו לפני כניסתו שלא יהא בין הקמים לכבודו, ועשה את עצמו כמתכונן לצאת, כדי שלא יהיה תמונה איך שיושב ושומע לנאומו, זה אשר מסר הרה"ג ר' שרגא פייבל שטיינבערג זלה"ה(ב)[3] שהיה תלמיד לרבינו באותם הימים, לאחי הרה"ג ר' דב שליט"א.
והבדאים הריקנים אף שידעו גם הם את עמדתו החריפה, ניצלו רגע אחד, כאשר רבינו נעמד צילמוהו, והדפיסו את החוכא ואיטלולא הזו, כאילו שהוא עמד לכבודו.
באותו היום בא לפתע לבקר את החזו"א אזי כשיצא מביתו אמר לנוכחים בליצנותא, "ער האט ג'גלנצט מיט די אויג'ן צום הימל". (שמעתי מתלמידיו).
מנע מלנסוע ולבקר בירושלים, כל זמן היותו משום שלא יבוא להתראות עמו.
באותם הימים כשהחל רבינו להחזיר את עטרת המצוות התלויות בארץ, להשריש ולפשט לימוד וקיום ה' תרומ"ע ושמיטה, ויצא לדעתו להנהיג שינוי בדין פרוטה חמורה מכפי׳ מה שהיה נהוג בישוב החדש והחזו״א רצה לקבוע מסמרים בהל׳ שמיטה ותרוי׳מ ורצה בחכמתו לסלק בעלותו, ומה"ט חשש להתנגשות עמו שיראה זאת כפגיעה בסמכותו מהיותו בעבר רב ביפו, וכן הסתפק אם זה אינו נובע מהגה״ק ר׳ נפתלי הירץ זללה"ה רב דיפו, וכתב לו מכתב כמי שבא לברר אצלו הנוהג בזה, את התואר במכתב הכתיר במלים רבי המשמעות ״אי' מכירו״, גם כדי שיהא בזה תריס ומניעה לפרסמו כמו שהוא, [הקוקניקעס פרסמו המכתב כאילו החזו״א שואל לו בתורת שואל בהלכה, והשמיטו התואר 'אי מכירו'] (כמובן ליודעים שאת המכתבים שנשלחו אליו מהני אונסים שונים, וכמו המכתב ממרן הרב מבריסק (שצירף אליו את הדיין המובהק זללה״ה מבריסק לדון על היתר הפניה אליו) את התוארים הם זייפו].
עכ״ז לא נמנעו מלגלות את המכתב הצנוע לידיעת הרבים, ובהשמיטם את האי מכיר, וכשנודע הדבר בירושלים, דנו את זה כאילו השלים[7] אתו ועם סמכותו כדי לשאול לו שאלותיו, ואז הגר"י דינקליס זללה"ה, בעהמח"ס 'אמונת יוסף', מגדולי הלוחמים בירושלים, כתב להלוחם הידוע ביראתו וצדקתו הר"ר דוד פוטאש זללה"ה, להביע תמיהתו ולברר מה זה ועל מה זה. כשר' דוד עשה שליחותו, ענהו שהוא כבר ישיב להגרי"ד, ושלח אליו שליח מיוחד לירושלים, את הרה"ג ר' שרגא פייבל שטיינבערג, ושם דבריו בפיו, להביע צערו על המכשול שאירע, וכדי להשקיט רוח ולהפיס דעת קנאי ירושלים, שלא פנה אליו לשאול דעתו בהלכה אלא כנ"ל, וכתב "אי' מכירו", וככל הנ"ל.
והוסיף, שמה שביקש לידע הימנו לא ענה, אך ורק שנוכח שהוא עם-הארץ, עוד הוסיף לומר, שבעת שהיה אצלו בב"ב "הער האט גירעט, גירעט און גירעט, און איך האב געשוויגן, געשוויגן, און געשוויגן"[8].
ומסר כשביקש ממנו ספריו, ענהו: "דאס איז געמאכט צו פארקויפן, נישט צו געב'ן מתנות" [כ"ז שמעתי מתלמידי רבינו החזו"א ומתלמיד הגר"י דינקלוס].
והוסיף ואמר: מה שאין לדבר, אסור גם ביום חול רגיל, ומה שצריך לדבר יש לומר בליל יוכ"פ [כל זה שמעתי מפיו].
כשבא הידיעה ממיתתו, ורבינו אז בצפת ת"ו, והי' אצלו הנדיב החשוב והנעלה רבי יעקב האלפרין זללה"ה, ושאלו מהו אתו כעת, וענהו: גארניט מ'עפנט אים זיינע ביכער און מ'זאגט אים-קוק" [שמעתי מר' פייביל].
התלוצץ מתלמידו י"מ חרלף שאחר הלוויתו עלה על הבימה והכריז שראה עמודא דנהורא ומשום האדיקות במינות שקיבל מקוק פעל רבינו בסתר מן הצד שעכ"פ הוא לא יבחר לממלא מקום כרב ראשי, להמעיט את ההרס.
שח פעם בשם הגה"ק החכם אלפנדרי זללה"ה אודות ההכנות שנעשו לעליית רבינו החפ"ח לארה"ק ועכבוהו מן השמים: הוא לא יבא, מן השמים שומרים על ערך המשנה ברורה, שאפשר שיצא איזה פגישה עם קוק בחשבון למעט הקלקול, והקנאים לא יהא רוחם נוחה מזה, ויתרופף יקרתו.
אמר "הער האט אונגיווארן ביידע וועלט'ן, יענע וועלט ווייסט מען דאך, די וועלט ווער קוק'וועט נאך"[11].
אמר לתלמידו הגדול הג"ר יעקב וויינער זללה"ה בעהמח"ס 'שארית יעקב': פרייער האב איך געמיינט אז הער איז בעיקר משוגע, אבער שפעטער איז מיר קלאר געווארן אז ער איז אויך געווען א רשע"[12] [זה שמעתי מתלמידו ששמע מפיו].
הגר"י דינקליס זללה"ה סיפר, שביקר אצל רבינו, והיה מונח שם כת"ע "קול ישראל" וכתב אז - ר' משה בלויא - יזכר לטוב על פעולותיו הטובים - מאמרים חריפים נגד קוק בשם 'בהירות', שעשו רושם חזק ואנשי קוק רצו לקרעו כדג, אבל הקדים בתחילתו, שהכל מודים באישיותו הגדולה, ורגז על זה רבינו באמרו שמזה נובע חולשת המערכה נגדו, שמחשיבים אותו כאישיות ומה ראו בו?! [שמעתי מב"ב של הגר"י].
- ו -
שמעתי מהרה"ג ר' בן ציון דייוויס זללה"ה, בנו של הגאון ממנהיגי ירושלים רבי מתתי'ס דייוויס בעהמח"ס 'מתת מלך' זללה"ה:
שכשנדפס ב'הפלס' מאמרו של קוק "ישראל ולאומיותו", ביקר הגה"ק ר' אלחנן זללה"ה אצל רבו מרן הגר"ח מבריסק זללה"ה, ועורר שיושב "פרוש" בעיר בויסק מעוטר בטלית ותפילין כל היום ועוסק בתעניתים, וממולא בדיעות של הכופר שכינוהו בשם 'אחד העם', [ואכן בתולדותיו שנכתב ע"י פישמן[13] כתב: ובפי הסופרים הי' מרומם ומשובח בתור "אחד העם הדתי"] ונענה הגר"ח: רבי חנא ער פאסט ניט, ער עסט, ער עסט[14].
הרה״ג ר׳ אליעזר צדוק טורצין זללה״ה סיפר להבחל״ח לאחי הרה״ג ר' דב שליט״א, מה שמסר הרה״ג ר׳ נח מינסקער [שימאנאוויטש] ראש ישיבת כנסת יחזקיהו בכפר חסידים זללה״ה ותלמיד הג״ר ב״ד ראש ישיבת קאמניץ, שרבי אלחנן בצעירותו גר בעיר בויסק, ונודע למו״ר מרן הגר״ח מבריסק שלומד לפעמים בחברותא עם ה' קוק, ושלח לומר לו שיתרחק ממנו, ובזה״ל: ער פראוועט שלוש סעודות און שיסט אפיקורסות[15].
ידוע מה שאמר מרן הרב מבריסק זללה"ה, לצדיק הרה"ג ר' יעקב יוסף הערמאן זללה"ה, יש אומרים שנחמץ ביפו, ויש אומרים שקלקולו עוד בבויסק, ויש אומרים שתחילת קלקולו עוד בוואלוז'ין, און דער טאטע האט גיזאגט, פון זיין געבורט[16].
הרה"ג רבי אהרן קצב"ג ממנהיגי ירושלים ועמודי הדור, סיפר לי שאמר לו הגה"ק רבי עקיבא פרוש זללה"ה מראשי מערכות ירושלים, ומשלושת התלמידים המובהקים של הגאון הקדוש רבי הירש מיכל זללה"ה: תדע כמה גודל כח הקליפה שלו, שהיה יכול לקלקל אישיות כרבי יעקב משה חרלף התבודד עמו בשממת יפו במשך יום ולכדו.
ענין הנזכר מתחילת קלקולו בוואלוזין, הוא שהיה חבר באגודת הסתר ציונית לאומית שהי' שם, בשם 'נס ציונה' ו'נצח ישראל' וכפי שיפורט להלן.
הגאון רבי גדליה נאדל זללה"ה, חקר אצל א' ממשפחתו, איך זה שיצא הקוק הזה ועל גודל הקלקול וההשחתה שבכתביו ונענה, שהיה ידוע ומוכר במשפחה כגרוע במדות.
כשהיה הרעש הגדול מענין הביקור הידוע אצל קוק, והלוחם הגדול הג"ר מאיר סעמניצער זללה"ה, אחד משלושת תלמידי הגה"ק רבי הירש מיכל זללה"ה, חתם על המודעה החריפה ביותר נגד זה[19], והבית דין עם רבינו הגאון רבי חיים זוננפלד זללה"ה נאלצו לגנות את זה, והסאון על זה בפולין היה מאויים, ודרשו גם מהב"ד בירושלים ומהגריח"ז לנדותו, ולא נאותו להם, וכשהג"ר רבי מאיר דן פלאצקי זללה"ה הי' בראש העסקנות בזה ונחלה, שלח הצדיק הקדוש מזקני הרבנים הגאון רבי נפתלי זילברברג זללה"ה, תלמידו של הגאון רבי ישראל סאלאנטער זללה"ה, פדיון נפש ובקשה למחילה לרבי מאיר העלער (סעמניצער), עבור רבי מאיר דן זללה"ה [נדפס].
ושמעתי מרבי אהרן, שבערב אחר שפורסמה המודעה הנזכרת, ביקר הגריח"ז אצל רבי מאיר לפייסו.
ועוד סיפר לי שהוא ישב אצל רבינו הגריח"ז, באותה העת שהיה אז רעש גדול [שהי' אז רעידת הארץ] שנזדעזה הארץ, ונענה הגריח"ז שזה הרעש הוא מהתביעה על הביקור אצל קוק.
כשפרסמו הב"ד של הרב פרנק חרם על רבי עמרם על מלחמתו נגד קוק, ושלחו לו מהבד"צ של ירושלים שרוצים להזדקק לנגד זה, הביע רבי עמרם את מיאונו, באמרו שרוצה לבא לעוה"ב עם זכות זו.
- ז -
[אודות רבינו החפ"ח זללה"ה]
המשפיע הרוחני הצדיק רבי אלי' לאפיאן זללה"ה, תלמיד קעלעם[20], סיפר שרבינו החפץ חיים זללה"ה, כתב פעם בחוה"מ, כדי למנוע קבלת קוק לרב באיזה עיר [סיפר זאת כאן בענגלאנד].
כבר נדפס, מה שאמר רבינו החזו״א בהחלטיות לתלמידיו שהחפץ חיים לא היה שייך לאגודה, בלשונו: ער איז ניט געווען אין אגודה[21], וכשהתלמיד שאל והרי השתתף פ״א בכנסייה שלהם, נענה בקפידא, איך האב אייך דאך געזאגט אז ער האט ניט גיהערט צו די אגודה[22], וכמו״כ אמר הגאון רבי אלחנן להגאון החסיד ר׳ יעקב שארר זללה״ה [שהי' המנהיג רוחני לתלמידי המלאך בארה״ב] ״דער רבי איז ניט גיווען קיין אגודה׳ניק[23]״.
וכמו׳׳כ רבינו החזו״א, נזהר ונשמר בתכלית שלא יתייחס אליו שם האגודה, ועניני מפלגתה, ולא הי' בעולמו ולהשפעתו לכל הסובבים ומודרכים ממנו שום התייחסות לכל התחדשיות המפלגתיות ועתוניהם.
ומרוב הפרופיגאנדע הרווחת בזה הדבר צריך הסבר והוכחות בהרחבה ואסתפק בכאן בקצרה.
המכוון הוא, שהחפ״ח היה מתנגד לכל אופן הארגון המפלגתי המחודש בישראל, ומטרותיו החדשות המודרניות לרוח הזמן, להתחרות עמהם, ועל סכנת הארגון בעולמי הכולל, וכמו שהרעיש כשרצו לעשות ארגון כללי לרבני רוסיא, וכן הפסד השיתוף עם מצב ההתדרדרות של גרמני׳, ולכן לא תמצא לו התייחסות לנעשה במפלגה בכל משך השנים, ולא שייכות למועצת הגדולים, וכן נראה לרבי אלחנן, שאף בהיותו ברגל א׳ בפנים, ביקר ופרסם כנגד כל עצם המפלגתי ושאיפותיה, ללא הרף, וידוע שלא מש פסיעה אחת מהדרכת רבו, ועשה הכל על פיו, ולא השתתף החפ״ח בכינוס ואסיפת היסוד, ובודאי קיבל כל פרטי המו״מ בהתייסדות ממרן הגר׳׳ח [מבריסק], שפרש מיד, כשראה ונוכח שאין אפשרות מובטחת שיהא כרצון התורה ומשמרתה, וקבע לבנו [הגרי״ז] לפרוש ממנה, ולא התייחס אליה, וצריך לדעת המצב הנורא והחרב אז, כשהתנועה הציונית באה בהתקפתה לכבוש את כלל העם הן מבפנים, ויותר מבחוץ לפני אוה״ע, הי׳ בהתייסרות המרכזית הזו איזה משקל נגדי בלבבות המונים לחיזוקם, וגם באיזה מידה ידיעה כלפי חוץ כי האגודה נתייסדה במטרה באותו שעה ללחום נגד הציונית והקילקולים שהי׳ בסתר לבם לא נתגלה אז ונתגלה בהמשך השנים וגם מצב החינוך ומוסדי החינוך, ומצב הקהילות מאויים מאוד, וביחוד אחר המלחמה העולמית הראשונה ובכח ההתאחדות הזו רבו הפעלים וביחוד בהצלת חינוך הבנות, והמוני הבע״ב והבחורים, ומשום כל זה, לא יכול היה החפ״ח לסרב לבקשות המרובות ולהימנע מהשתתף בכינוס הגדול ״פעם אחת״, ולפאר באישיותו המקובלת על הכל, את ההתאספות לכבודה של תורה כנגד כת הכפירה האנסית, וחוץ הופעתו הלזו לא הי׳ לו שום שייכות לכל עניניה לא הכללים ולא הפרטים, ולא להמועצה שלהם, ומובן כדרכה של מפלגה והמלותה, מכיון שהשתתף באותה כינוס ניצלה אותו עד תום, כגושפנקא לכל העתיד, מה שלא נתאפשר למנוע וככל הנ"ל.
מלבד זה, כל מה שמפיצים באמרות וכיו׳׳ב, ובעדות - פסול העדות - העוכר ימ"ל[24] אין כדאי והגון לטפל, שמוחזקים בשקר.
ועכשיו נבאר את עמדתו בכלל המאבק הכפירה עם האמונה, ושנית, עמדתו כנגד ה' קוק. עוד בצעירותו בזמן ה"חובבי-ציון" הפיץ קונטרס נגדם [בנו מזכיר את הקונטרס בתולדותיו], להוקיע השקפותיהם, ואח"כ לחם נגד המזרחי ונגד העוכר ריינס, ונגד ישיבת הכלאיים שלו, בחריפות גדולה, [וכלשון רבינו החזו"א, שדיבר החפ"ח הרבה לה"ר כנגד הבונדיסטן און המיזרחיסטען והנלווים אליהם וכיו"ב].
וכפי אמרתו הידועה: "איך קליג זיך אויף זיי, זיי וויל'ן מיר אריינשלעפן און פראנט מיט זיי, און איך לאז מיך ניט"[25].
דהיינו שנשמר לא לצאת במערכה ישירה ופומבית עמהם, כדי שלא לסכל ולהפריע למהפכת ההשפעה הכבירה שנעשתה על ידו בליטא ובפולין ובכל העולם במשך כמה עשרות שנים, בסמכותו המקובלת הכללית והמיוקרת על הכל, על בני התורה ועל המון התמימים, בספריו ההלכתיים, ובספרי החיזוק.
והפוקרים הרודפים שאפו להחליש כוחו על הכלל ישראל, ע"י משיכתו לקרב גלוי עמהם.
ואמנם חובתו לצורך המערכה המפורשה לנגדם, יצא ע"י תלמידו המובהק ששימש כשליחו, שכולם ידעו שהוא משמיע דברו לעם, וגם בהשתמשו בכל ענין במאמרים משמו, ומהוראותיו.
והשפעת רבי אלחנן היתה רבה וגדולה בעולם, וביחוד על בני התורה, ועל ראשי הישיבות, וכפי שהתבטא מרן הרב מבריסק, על א' מראשי הישיבות המפורסמים אחר המלחמה האחרונה, שהוא הי' בדרגתו הראויה כשהי' רבי אלחנן בחיים, וגם היתה השפעתו רבה בתוך האגודה, והוא הופיע בדברו לעם במאמריו, בדברים מפורשים וברורים, וביחוד בקונטרס עקבתא דמשיחא, וביקר בפומבי את דרכי המפלגתיים, שמזניחים את העיקר, וגם את נליזותוה וקלקולי חלקי ארגונה.
וידוע שכשהתכונן החפ"ח לעלות לאה"ק, וטענו הראשי ישיבות, על מי ינטוש את הצאן, היתה תשובתו, על רבי אלחנן!.
והנה כפי שמוסרים, גם בכנסי' הוכיח החפ"ח, לנגד דרכי פארטיי, ושהעיקר חיזוק לימוד התורה והישיבות והת"ת ושעורים לבעה"ב, ושהתורה תובעת על מה שלא שמעו אליה ולא יפלא שמשו"ז כמעט לא פירסם פירסומי האגודה מה שדיבר החפ"ח שמלבד הפתיחה שדיבר בארוכה כפי שהדפיסו בעצמם, עוד דרש כמה פעמים, ולא נמצא שהעתיקו כלום, וגם מהפתיחה, שא' מהרבנים קיבל למסרה בקול לרבים, כמדומה וכפי שבא בפרסומיהם, נדפס רק איזה תוכן קצר, וזה מוכיח על האמור.
אחד הרבנים ממשתתפי הכנסיה, הרב הייבלזאן זללה"ה, פרסם מאמר מהחפ"ח, שהחפ"ח כינס את הרבנים בכנסיה, ואמר להם בערך בזה"ל:
התורה אומרת, "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", כשיש פריצות השכינה מסתלקת, ואין סייעתא דשמיא, ועלינו לידע שאם לא נתקן את הצניעות והקדושה אצלנו, לא יועיל לנו כל ההשתדלויות וטיכוס העצה לתקן המצב, לא בגשמיות ולא ברוחניות, תחזירו את הצניעות ואז תזכו להצלחה במעשי ידיכם.
והנה רבי אלחנן מביא דברים מרעידים ומופלגים בפניותיו לעם, בשם החפ"ח:
בקונטרס "אומר אני מעשי למלך" הוא קובע, שחובה עלינו לצאת למלחמה בחרב ובחנית נגד השתלטות הציונים בארץ, וכמו שהורה על צו המלחמה הזו החפ"ח נגד היווסציקעס הקומוניסטעם ברוסיא.
באחד ממאמריו, הוא מוקיע את אשמת הציונים בפוגרומים באה"ק, וכפי שהתבטא החפ"ח, הם התגרו ושיסו את הפרא אדם.
במכתבו לה' דוד פוהטאש, מביא שהורה החפ"ח, שמוטב שיסגרו את הישיבות, ולא להשלים עם הסוכנות הציונית.
בקונטרס 'עקבתא דמשיחא' מביא כשהיתה התעוררות אצל כמה אדמורי"ם לפעול להתפתחות הישוב בארץ אמר החפ"ח, מה נטפלו למצות הישוב, עם תורה המצות - מצות און "אהן תורה, איז אלץ בלאטע"[26].
- א -
שוב בא לידי קובץ אגרות החפ"ח הוצאה חדשה [ב"ב תשמ"ו], והנה יש שם במכתב ק"ב קיצור מהדרשה שדרש החפ"ח בכנסיה הראשונה [אלול תרפ"ג], וכל דבריו הוא בהתעלמות מוחלטת מכל עניני מפלגה וכיו"ב אלא לחיזוק לימוד התורה וכו', וזה לשונו: נטכס נא עצה, כיצד לחזק את בסיסן של הישיבות הגדולות והקטנות, כיצד להעמיד תלמידים הרבה, לייסד תלמודי תורה בכל עיר וכפר, כיצד להגדיל את התורה ולהרימה משפל מצבה בזכות זה ניוושע תשועת עולמים במהרה בימינו.
מלבד זה, אין שם ולא נתפרסם ממנו במשך כל השנים, שום אישור והתערבות בעניני האגודה, אלא מה שכותב במכתב קכ"א לאגודת ישראל [שבירושלם](ד)[27] לאשרם ולחזקם, ושיתחברו אליהם, ליראי ה' שנתאגדו יחד לחזק תורה ועבודה, ועוסקים בכבוד מלכו של עולם, ולהתרחק מאלה שמתחלל כבוד שמו ית' על ידם, [שהוא הועד הלאומי הציוני והרבנות שלה], ופונה ליהודי אמעריקא שיצטרפו אליהם ויבואו לעזרתם.
ובקובץ מאמרים ומכתבים שנדפס תש"נ [מכתב ק"ה] הוא פונה, בשנת תרפ"ו, למערכת הנכבדה קול ישראל להודיע פרטים בדבר מניעת נסיעתו לאה"ק, והקול ישראל הי' אז העיקר במלחמה נגד הוועה"ל הציוני והרבנות הראשית שלה ונגד קוק.
עוד יש מכתב ידוע שנתפרסם הרבה פעמים, והוא אזהרה לאגודה שלא תתחבר לחופשים [מכתב ק'].
- ב -
עוד נדפס שם באות נ"ז, כאילו - קו"ק ממנו לוועידה ארצית בוורשא של אגודת שאמ"י משנת תרפ"ט, והדבר מתמיה ביותר שכותבים שלא הגיע להם המקור, שנכתב בלה"ק, אלא תרגום שלו באידיש, שתרגמוהו בלשון עברית הטמאה, ובלי פתיחה וחתימה, וכנראה שלקחו איזה מכתב פרטי שכתבו בתוכחה ובקורת איך ומה שצריכה האגודה בפולין וליטא לעסוק, ופרסמו באופן זה שיוכלו לערוך אותו כחפצם, וזה הוא הלשון שם:
'זייער הויפט ארבעט זאל זיין, אכטונג צו געבן אז אין יעדער שטאט זאל זיך געפינן א תלמוד תורה, אזוי ווי פארצייטנ'ס וכו' אין יעדער שטאט קלענערע ישיבות וכו' השגחה אויף שמירת שבת און מקוואות וכו' דען איר זאלט וויסן זיין ברידער, אז דער יצה"ר מיט זיינע שלוחים שטארקן זיך מיט אלע כוחות צו פארגעסן די תורה ביי יודן, בכדי דורך דעם פארלענגערן דעם גלות, ער גראבט אינטער כסדר די תורה הק', דארובער דארפן מיר זיך שטארקן אקעגן אים מיט אלע כוחות'.
- ג -
והנה הדפיסו מאמר [גם בחיבור מאיר עיני ישראל] שייחסוהו אליו, בלה"ק ובלשון יודיש והוא בלשון עלגים, והדפיסוהו לראשונה ללא שם מו"ל בלאטוויע, ותוכנו הוא התאוננות על המחלוקת באה"ק, וכל משכיל יכיר מיד מהלשון ומהתוכן, שהוא מזוייף ע"י הזייפנים הידועים שלהם בירושלים[28] ונשלח לעתונים, וגם ה'קול ישראל' הדפיסו לכנגדם.
אין במאמר "אדרעס" על מי מכוונת הביקורת, וכבר מורגל מאז ע"י המחדשים הפורצים שמי שמוחה עליהם הוא בעל מחלוקת והם רודפי השלו'.
וכמו״כ הוא המכתב שנדפס בקובץ באות קמ"ו, שחזקתו באותו הזיוף, ולא כתוב למי נכתב, והמדפיסים הכתירו את זה כאילו המכוון על ענין הרבנות הרשעות הציונית, שלא נזכר כלל, ופתי יאמין לכל דבר נדפס, ויש לציין מש״כ שם בענין רדיפת דוד ושאול, הוא מעין מש"כ לעיל מהמכתב שהשליך החפ"ח לארץ, ודו"ק.
ויש לציין בהקשר זה את דבריו החריפים של הגה"ק ר' אלחנן בענין הפרצה לחבר בי"ד עם הרבנות הראשית (שנדפס בקובץ מכתביו אות ה'). [וז"ל:]
והנה ידוע כי העומד בראש הנ"ל[29] כותב וחותם קול קורא לעורר יהודים לתת כסף לקרן היסוד[30] כו' לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא הרבים במדרגה היותר נוראה וכו' שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה וכו' והמחזיק בהצעה זו ראוי לנדותו וכו' עוד מזה חילול השם בכל העולם באופן מבהיל ח"ו וכו'.
במכתבי החפ"ח מכתב ל"א[31] ועיין... וכהיום נמצאים אנשים אשר מבלי דעת ותבונה מכנים ומדמים את האוניברסיטה אשר בנו בעיה"ק בשם אכסני' של תורה[32], והרעיון הזה מפרסמים ומפיצים אותו בקרב בית ישראל, וזהו חילול בית מקדשינו ותורתנו הקדושה, אשר לא נשמע מעולם כמוהו אוי לאזנים שכך שומעות, מחוייב אנכי להגיד לכל כלל ישראל כי האומרים את זה והמסכימים לזה הם רוצים לעקור את כל התורה כולה, ומצותיה, ואסור לילך בשיטותיהם וכל המאמינים ומחזיקים בתורת ד' ית' מחויבים למחות נגד בזיון קודש זה ע"כ [נדפס בהגה"ה שם. וידעתי גם ידעתי שימצאו אנשים משיטתם אשר ילעגו לזה, ולא ארכש לי כבוד מהם, אבל כבר אמרו אשרי המוותר כבודו מפני כבוד המקום] אלול תרפ"ה ((זה הי’ אחרי חנוכת הבית של האונווערזיטעט שקוק ימ״ש דרש שם על הדוכן יחד עם וויצמאן שר״י דברי דופי אשר הרעיש כל הגולה).
- ד -
ובמכתב ל"ט באותו דיבור... וכשם שנמצא בחולי הגוף מחלות כאלו, שהמה מסוכנות מאד ומתדבקות, ומחולים כאלו צריכין בני אדם להתרחק בתכלית הריחוק, מפני שאויר החולה יכול לסבב את החולאת לכל איש הקרב אצלו, כן הדבר בשימור הנפש שצריך להתרחק מאוד מאנשים כאלו שנפשם מטומאה בדעות ושיטות של כפירה ומינות שבקל מאד - יוכל האדם ליפול ברשתם ע"כ.
- ה -
במכתב מ"ו, שמעתי כי בהעתון "מאמענט" נדפס מאמר מכותב אחד שמתפלא עלי, איך לא נזהרתי במכתב מחאתי בדבר הרבנות בווילנא באיסור לה"ר ומחלוקת והלבנת פנים, אשר הנני בע"ה, עוסק בזה כל ימי חיי, ואשר גם עתה נזהרתי בזה, גם הוציא מזה משפט שקר ומעוקל כי לא מדעתי נעשה זאת, ובהשפעת אחרים עלי נעשה, ע"כ הנני מודיע בזה בשער בת רבים, שבמקום הריסת וחורבן הדת, נעשה כל זה כהלכה כאשר בארתי במחאתי. מצוה רבה וחובה גדולה לעשות כל מה שביכולת לתקן הדבר לגדור גדר ולעמוד בפרץ. וכו'.
- ו -
מכתב פ"ה, רוב צער יש לי מזה אשר יש מסתפקים לעשות פשר בדבר הרבנות בווילנא, יודע אני היטב צדדי הספיקות בטעמם ונימוקם בכל הצדדים, אך לדעתי אין לעשות זה בשו"א וכו' ידעו כל העולם וגם שרי המלוכה כי זה נגד התורה והדת ומה שבידינו עשינו, וד' הטוב יעשה כרצונו הטוב, וכו' אך גמרתי בדעתי יהי' מה שיהי' למען שלא תתבזה כבוד התורה ומסרתי את עצמי להיות מוכן לכל דבר ח"ו ולא אחשה למען כבוד ד' ותורתו וכו' וידעו כל העולם כי כבוד ד' ותורתו גדול אצלני יותר מכל חיינו ממש, ולא לחנם הוקבע מ"ע של יחוד השם בכל נפשך בק"ש פעמים בכל יום ע"כ.
- ז -
דע דהב"י לא איירי כי אם במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עלי' אז בוודאי אין לו לחוש כלל, ללעגם ולא יתקוטט עמהם, אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהע"ה אמר הלא משנאיך וכו' ע"כ בביאור הלכה או"ח סי' א'.
וכאילו החפ״ח לא נתן ידו למחלוקת נגד המזרחי ונגד ריינס ונגד רובינשטיין וכיו״ב.
ומסופר שפעם בנסיעתו פגעו אחד מהמזרחי ואמר לעומתו שהוא מתנהג נגד מה שכתב בספרו 'חפץ חיים', וענהו שיראה בספרו כלל ד' אות ו' ז' ואות ח', וח' אות ח', על מה ומי שצריך ומחויב לדבר לה"ר, ולשון 'שערי תשובה' לרבי יונה מגירונדי, שכל שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ומושכי העון נענש מפשעיהם לכל חטאתם.
- ח -
סוף דבר ההתקבצות הזו, של "צירים" מהרבה ארצות ולשם הקמת מפלגה לכלל ישראל, בהסתדרות מחלקות ומועצות שונות, לשאיפות ומטרות מחודשות ומודרניות בדרכי דמוקרטיה, לשאיפת בנין ארץ ואיחוד עם רחוקים, וכיו"ב שלא כמסורת אפילו וצורת הכלל ישראל המקובל מדור דור, עד שנתחדש סוג המרגישים עצמם כ"אגודאים" ולדגול בזה כמחיצה בינם ובין התורה, שלולה מגדולי הדור, מרנן הגר"ח ומהרש"ב והגרי"ז החפ"ח והחזו"א, בתכלית הריחוק.
וידוע אמרת הגדולים רב"ב מקאמעניץ ור' ירוחם ממיר זללה"ה: א פארטיי איז א פאמפע, ספאמפעט, און ס'פאמפערט, ביז ס'פאמפערט אויס יעדער ברעקעל יר"ש[33], ובזמננו יש להוסיף, יעדער ברעקל אמת ואמונה וה' יעזרנו עדכ"ש וכ"ת וישראל עמו.
- ח -
[אודות ר' לייב בנו של החפ"ח וגילוי אגודת סתר שבישיבת וואלוז'ין]
לאחר פטירת החפ"ח, נדפס על ידי בנו ר' לייב, קובץ מכתביו, וצירף לזה תולדות ושיחות בעל-פה, ובגלל שלא נודע מהותו בשער בת רבים, והגיע משום מה למשרת הרב בראדין, וביותר ממה שהשתבח כאילו הי' משותף בעזר חיבור המשנ"ב, ודימו בני אדם כאילו הדיעות שבאו בו ע"ש רבינו החפ"ח, ונכתבו על ידי בנו בהתחכמות, ואף שנראו מוזרים ומפוקפקים, הוטעו לתת בהם אמון, כאילו הם דיעות החפ"ח.
ואמנם כבר הוקעו דבריו ממרן הרב מבריסק, וכפי שכבר נדפס, והוא קבע שהוא אינו אמין וכמו כן רבינו החזו"א אמר, שאין אמון בכל דבריו, ואין זה שייך להחפ"ח, וגם ביטל לחלוטין את דבריו כאילו שהוא היה שותף בהכנה למשנה ברורה.
אולם הגיע העת והמצב לגלות הלוט מהכותב וממגמותיו, שלא נודעו עד כה.
ליהוי ידוע, שהכותב הזה היה מפוקפק באישיותו, וידוע בהשקפתו כמזרחי, ושמעתי מבני המשפחה שהי' נחשב במשפחה כמקולקל, והרוצה לעמוד על אופיו מכתובת עצמו, שמספר איך שבבקורו בירושלים, התלווה עמו מאברכ' ירושלים, וכשהגיעו לא' מבתי הספרייה כפרניים, התבטא האברך בהתרגשות, שהלואי שירד אש מן השמים ויבער את הבי"ס הזה, וכותב, 'ואני צחקתי במלוא פי'. כמו"כ בהתייחסותו לשלילת האינשורנ'ס של החפ"ח, ושם בשיחות הוא מביא שאביו אמר לו בתוכחה, איך שהוא רחוק ממנו ומה יהא לדור יבא, גם מביא סמוך לאמירה זו, מה ששאלו הרי יש פתגם המוני שהתפוח אינו נופל רחוק מהעץ, וענה החפ"ח, זה רק לגבי רוח מצויה.
ומה שכותב שאביו קראו להתיישב אצלו וכאילו ללמוד יחד דעת חיבור המשנ"ב, פשוט שרצה שיהא קרוב אליו לחזקו בלימוד ואמונה.
והנה עיקר הסוד בזה, שידוע שבתקופה האחרונה בישיבת וואלז'ין, בימי הנצי"ב זללה"ה, התקיימו אגודות סתר, בשם נס ציונה, ונצח ישראל, חבורות לאומיות ציוניות, ונמשכו אליה גם כמה לומדים בעלי כשרון, ויש שנתגדלו אח"כ בתורה ובצדקות, ובהרבצת תורה, ופלטו בעיקרם מהדיעות הכוזבות, אבל בכ"ז משהו מהשפעה הרגשית נשאר ודי בזה למבין.
ואחר סגירת ישיבת וואלז'ין, נתאגדו המקולקלים ביתר שאת בחבורת הסתר בשם נצח ישראל, והפועל הראשי הי' יצחק ניסנבוים, שהי' אח"ז נשיא המזרחי בפולין[34].
וכפי שבא פרטי החבורה וענינה, בכתבי ואמרות ניסנבוים, ששאיפתה היתה להפיץ ולהחדיר את הרוח הלאומי בישראל בסתר ובמחתרת, בהיותם בעלי כשרון ולמדנים, ובכל מקום שיסתדרו בחייהם העתידים, ובסביבת רבנים, או בתור רבנים, ופעלו בתחבולות ובהתחדשות להגיע למטרתם. והחברים נתקבלו בסודיות ובקשר של שבועה ורמזים.
בין בני החבורה היו ביאליק הידוע לשמצה, וגם דון יחיא, שהגיע לרבנות, והוא היה מוחדר בבית הגאון בעל אור שמח זללה״ה ובזה יש לתלות את הכתב המזיוף על שם האור שמח בענין החלטת ״סן רימו׳׳, שנדפס ע״י העוכר הזייפן הידוע פישמן, כמדומה בעתון ׳׳ההד״, ובא׳ מן האגרות הסודיות הם מודיעים בשמחה שעלה בידם לרכוש את בנו של החפ״ח לרשתם.
ובזה מובן, מה שהי׳ תפקידו, בבית רבינו החפ׳׳ח, בחייו ואחר פטירתו, שהחדיר את ארסו ארס הציונות בדברי תועה וערמומיות לבלבל את הדיעות, בשם אביו.
ובזה מובן מה שסיפרו שליחי ירושלים שחזרו מכנסיית האגודה, שבערב יוכ׳׳פ נטל החפ׳׳ח עטו והחל לכתוב מודעה לאיסור הקק׳׳ל וקה׳׳י של הציונים, וחטף בנו הלזה את העט מידו, באמתלא שיסוכן בזה תמיכת הישיבות. [שמעתי בבירור].
וסיפר לי רבי אהרן קצבג ז״ל, שבמרכז האגודה בירושלים היה מכתב שנשלח אליהם בשליחות החפ׳׳ח, ובו כתוב שהיות שבנו נוסע לארץ רואה לחובה להודיע שח״ו לא ידמו שהוא מביע את דעותיו של אביו, ושלא יסמכו עליו.
- ט -
סיפר חתנו של החפ"ח, הג"ר מענדל זאקס זללה"ה, שבעת שהגיעו ההרעשה מירושלים נגד קוק, לרבינו החפ"ח, והיה מי שרצה לתווך בזה, ובא אז מכתב מה' קוק להחפ"ח וכתב שם בין הדברים שגם דוד המלך היה לו רדיפות, והשליך במרפקו ובבגדו את מכתבו לארץ.
כמו כן סיפר הג"ר ירוחם גורליק זללה"ה, תלמיד ראדין ותלמיד מרן הרב מבריסק וראש ישיבת 'זכרון משה', שהיה עם אביו זללה"ה אצל החפץ חיים, לאחר התפילה, והובא עתון שהי' מודפסים בו דבריו של קוק על הקדושה שבספורט שכינוה בשם חברת מכבי, והרעים החפ"ח בקולו: פילקע?! אתה קדוש ושמך קדוש!, קוק שמֻק פוק! [פיקלע הוא שם כדור באידיש].
סיפר הג"ר יושע בער זללה"ה, בנו של מרן הרב מבריסק, שבעת אסיפה של רבנים ורמי"ם בהשתתפות החפ"ח, באה הידיעה על השתתפותו ודבריו של קוק בחגיגת "באוניברסיטה", וקם החפ"ח בחרון אף והלך מחדר לחדר, וזעק: 'קוק שמֻק, קוק שמֻק'.
וכן היתה אומרת בתו של החפ"ח, שכך היה הכינוי הקבוע שלו על ה' קוק(ה')[35].
ולמדנו מכך שמחויבים לזלזל בו בקביעות, בכינוי שם גנאי וזוהי העצה לבטל קליפתו והשפעתו.
הגה"צ ר' יוסף דינקליס זללה"ה היה מהלוחמים החריפים נגד קוק והתפלל בביהמ"ד בבתי ברוידא, ששם התפלל גם כן אחד תמים שפקיע שמיה במעלות ונתעה באדיקות אחר קוק ועלה הגר"י על הבימה והכריז עליו שהוא כנוצרי, מכיוון שראהו נושק את תמונתו של קוק, ודחפו בידיו מביהכנ"ס, למחרת באו בניו של הנזכר לביתו להכותו, ופתח הגרי"ד את כסותו, והכריז: איר קענט מיר שיסן'[36], וברחו, ומשנהו שיצא לנגדו אחר כמה ימים, נפח נשמתו לפתע ברחוב העיר.
וכשהי' ה'שפיל' בפורים בשוהל של בתי ברוידא, [כאילו ירו והרגו את קוק ונעשה ע״י הקנאים שבצעירי אגודה שנתהווה מהם אח״כ הנטו״ק] ליריית קוק, למחרתו היה ראש הישיבה זקן ידוע מהמתפללים שם, שרתח על המעשה הזה, ונענה הגר"י לעומתו, איך האב אייך נאך קיינמאל נישט גיזען זיך רעג'ן אויף אידישקייט[37], ועזב הר"י את הביהמ"ד.
וסיפר לי הגאון ר' יוסף דינקליס ז"ל, שהיה אחר כמה שנים בביקור אצל הגרח"ע זללה"ה בווילנא, וכשראהו רץ לקראתו, והניח ידיו על כתפיו, ואמר לו, איך האב גיהערט אויף אייך אסאך לה"ר, [הכוונה למעשה הנ"ל ולעמדתו החזקה עם הקנאים] און וואס מער איך האב גיהערט, האט איר מיר געווארן מער איינגעבאקן אין הארצן[38].
- יא -
ובישעיה כ' כ"ח וכ"ט "הנני יוסף להפליא וכו' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ולפני זה ג"ז מעה"צ יצא' הפליא עצה הגדיל תושיה.
לא כתיב שלא יהיו חכמים ונבונים, אלא שחכמתם תאבד ותסתתר, וגם זו עצה לתרופה שלא יחושו לבלבולים, ויתחזקו בעצמם, לילך אחר עקבי הצאן, ופירש"י שהעקבים ניכרים, ובדור של "אם לא תדעי לך", יבחנו מי הם "משכנות הרועים", שהם בתוך "עקבי הצאן", ורק במידה שמתאם לעקבות הדורות הקודמים, וכלשון רבינו החזו"א באגרתו (קוא"ג ח"א כ"ט) "ואין לנו אלא מה שבפי המון ישראל החכמים והפשוטים גם יחד".
כי "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב".
הוספה כללית של "שר"י וש"ט" לכל הראויים לזה מהמוזכרים במכתבי.
ואסיים בזה לעת עתה, ועוד חזון למועד בע"ה.
הכו"ח בצפיה לישועה בתוך כלל ישראל
ישראל מאיר וויינטרויב
_______________________ [1] רבי ישראל מאיר וויינטרויב שליט"א, גינת ורדים, שנה ג' קובץ א' [ז'] (תשרי תש"ע, ק"י), מדור לרעות בגנים, מעוות לתקון, עמ' רפב ראשית עלי להביע שמה שתיאר בשם 'תלמיד מובהק' איננו נכון ואצפה שלא ישונה משגה זה. [2] קובץ איגרות ח"ב קל"ג [3] שם, הערת שולים (ב'), עמ' פט תלמיד ב"ב בתקופה תרצ"ד, והוא צירפו לישיבת בי"ד כמ"פ. [4] השו"ב – ר"ת 'שוחט ובודק' [5] מוכ"ס – ר"ת 'מוכר ספרים' [6] 'הסטייפלר' בעל 'הקהילות יעקב' [7] החזו"א [8] תרגום מאידיש הוא דיבר ודיבר ודיבר ואני שתקתי ושתקתי ושתקתי [9] תרגום מאידיש: הוא משוגע, מטורף, אי אפשר יותר לסבול ממנו (דהיינו בגלל אותו מאמר שהראי"ה כתב) [10] וכאן יש לומר בדיחותא מסויימת שהצי"ה קוק תמיד האשים את החסידים שהרגו את אביו (דהיינו שורב הקנאים היו מרקע חסידי), אבל בפועל זה הי' רב ליטאי [11] תרגום מאידיש: ה' קוק איבד את שני העולמות, העולם הבא הרי ידוע שאיבד, העוה"ז עוד איכשהו [12] תרגום מאידיש: לפני כן חשבתי שהוא בעיקר משוגע, אך מאוחר יותר התבהר לי שהוא היה גם רשע [13] "אזכרה", ח"א, עמ' צח, קובץ תורני-מדעי, עורך י. ל. פישמן (ירושלים, תרצ"ז) [14] הקובץ התורני גינת ורדים, שנה ג' קובץ א' [ז'] (תשרי תש"ע, ק"י), מדור לרעות בגנים, מעוות לתקון, עמ' רפג ג. בעמוד צ', אחר המילים 'ונענה הגר"ח', צ"ל: רבי חנה מיר ווייסען, אבער ער פאסט ניט ער עסט. תרגום מאידיש רבי חנה, אנחנו יודעים, אבל הוא לא מפרסם שהוא אוכל [15] תרגום מאידיש הוא אוכל שלוש ארוחות, ועושה אפיקורסות [16] תרגום מאידיש והאבא (מרן הגר"ח מבריסק) אמר מלידתו (דהיינו שהוא בחינת 'אחר', וראה בספה"ק נוצר חסד על מסכת אבות, פ"ד מ"כ) [17] בגימטריא קטנה א. י. קוק =1 +1 +1 +6 +1 =10 ויש"ו (ימ"ש) = 1 +3 +6 = 10 [18] שם, הערת שולים (ג): 'מאשר הפליג הנוצרי הבלייעל הידוע קוק שר"׳ להיות רודף את הכלל וכי הנה מדוע לא יבעיר הסנה וכו׳ אא״ק, פ״ה. [19] כוונתו לכרוז שהופץ על פגישתם של האמרי אמת זיע"א עם קוק [20] הקובץ התורני גינת ורדים, שנה ג' קובץ א' [ז'] (תשרי תש"ע, ק"י), מדור לרעות בגנים, מעוות לתקון, עמ' רפב, הארה ב' בעמוד צ"א מש"כ בשם הר אלי' לאפיאן ז"ל סיפר את זה בירושלים להרה"ח ר' יצחק גראהמאן ז"ל, והמדובר היה שהציעו לו משרת ר"מ בישיבה, ובמכתבו כתב בדינו החפ"ח ז"ל על קוק כי רימה אכלתו [ואפשר שזה היה אחר שפרסם את מאמרו על הלאומיות בפלס הנזכר]. [21] תרגום מאידיש: הוא לא היה באגודה [22] תרגום מאידיש: אמרתי לך, הוא לא היה שייך לאגודה [23] תרגום מאידיש: הרבי לא הי' אגודה'ניק [24] יצחק מאיר לוין שר"י שהי' משת"ף עם ההסתדרות הציונית, וראוי לציין לדראון עולם שהי' שר הרווחה בתקופה בה היו חוטפים את ילדים יהודים ממוצא תימני והיו עושים בהם ניסויים וחטיפות, רח"ל [25] תרגום מאידיש אני מעורר את עצמי עליהם, אחרת הם ירדימוני ואתעמת עימם ואני לא נותן לעצמי להגיע לכך [26] תרגום מאידיש ובלי התורה הכל בוץ [27] שם, הערת שולים (ד'), עמ' צב שהיו בימים ההם יד אחת עם הלוחמים, כידוע [28] של תנועת המזרחי [29] אולי הכוונה לרא"יה קוק, מכיוון ש'קרן היסוד' זייפו כרוז, בשנת ה'תרפ"ז, שכביכול קוק קורא לתמוך בהם ולפי זה יצא הקצף עליו, או שיש לשער שהכוונה היא לחברו של קוק ברע-בנות ה'ראשון ציון' יעקב מאיר שהי' שותף פעיל בתנועת בני ברית של הבונים החופשים, בין כה וכה שניהם פסולים. [30] 'קרן היסוד' להבדיל מ'קרן קיימת לישראל', היא המוסד הכספי המרכזי לפעולותיה של ההסתדרות הציונית בארה"ק, דרכם מממנים את החינוך [31] המכתב הינו מחודש אלול ה'תרפ"ה, אחרי חנוכת הבית של האוניברסיטה בירושלים [32] כאן הכוונה בוודאי על קוק, על נאומו וותפילתו בפתיחה לאוניברסיטה ראה לעיל [33] תרגום מאידיש מפלגה היא משאבה, זבל וזבל, עד שהיא שואבת החוצה כל היראת שמים [34] 'מעשה רב' עם רבי חיים הלוי סולובייצ'יק 'הגר"ח מבריסק' זיע"א (מובא מתוך מגד גבעות עולם, הרחק מעליה דרכך, סי' א', עמ' עו): 'פעם אחת נודע למרן הגר"ח זצ"ל שבישיבתו - ישיבת וואלאז'ין -, ישנם בחורים הקשורים לתנועה הציונית, ורצה הגר"ח להוציאם מהישיבה, אבל בשום אופן לא עלה בידו לחשוף מי הם הבחורים שהסתירו עצמם היטב. והנה נודע להגר"ח זצ"ל שתלמידו החביב הגאון ר' מנחם קראקאווסקי[34] הי"ד יודע את זהותם, קרא לו הגר"ח זצ"ל וביקשו שיגלה את שמותם ענה לו הג"ר מנחם זצ"ל שאכן הוא יודע זהותם, אך כבר נשבע להם בשבועה חמורה לא לגלות עליהם דבר. והשיב לו הגר"ח דזה הוי 'שבועה לבטל את המצוה' שאינה שבועה[34], וגילה מיד הגר"מ את זהותם. (מפי הגרי"ד מבוסטון)'. [35] הערת שולים (ה'), שם: עיין קובץ ״האמת והשלום" נ״י תשס״ג דף כ״ט בתולדותיו של הגה״ח ר׳ מאיר יצחק וואסילסקי ז״ל עמוד היהדות באשמינא שבליטא שפעם ישב במסיבה של רבנים ונתכבד בדרשה והח״ח ישב בראשי המסובים ובדרשיתו נתלהב מאוד והזכיר שמו של קוק עם ימח שמו וכל העולם הסתובבו לראות מה יאמר הח״ח, והח״ח שתק ולא הגיב כלום, ואח״כ שאלו את הח”ח אמאי שתק ולא הגיב, ענה כיון שר׳ מאיר אמרה והוא אומרה בכוונה לש״ש ובלשונו ״ער מיינט עס ערליך״ ע״כ. [36] תרגום מאידיש: 'אתם יכולים לירות בי'. [37] תרגום מאידיש: 'אני לא ראיתי אותכם מעולם רוגזים על פרצות ביהדות'. [38] תרגום מאידיש: 'שמעתי עליכם הרבה "לשון הרע" וככל ששמעתי יותר התעוררו בי מעומק ליבי יותר געגועים אליכם'.
Comments