אל תשמח ישראל אל גיל כעמים
למען אחי ורעי! נהגו ישראל הכשרים שלא לשמוע מוזיקה בימי בין המיצרים, שלושת השבועות, משום זכר לחורבן הבית שהחל מיום י"ז בתמוז ועד תשעה באב.
הושע הנביא ע"ה, פרק ט א
"אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן"
מס' גיטין, דף ז ע"א:
שלחו ליה למר עוקבא: זמרא מנא לן דאסיר? שרטט וכתב להו: אל תשמח ישראל אל גיל בעמים.
מס' סוטה, דף מח ע"א:
מתני'. משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: בשיר לא ישתו יין וגו'...
גמ'. וממאי דמשבטלה סנהדרי כתיב? אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דאמר קרא: זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם! אמר רב: אודנא דשמעא זמרא תעקר. אמר רבא: זמרא בביתא חורבא בסיפא... (ראה לקמן במהר"ל מפראג נצ"י)
רבינו האי גאון, תשובות הגאונים, סימן ס':
מה שאסר רב הונא (בגמרא סוטה מח) זמר של אומני בורסקי, פירוש מעבדי עורות, מפני שחקר ודרש אחריו ונוכח לדעת שיש בו דברי פריצות וקלות ראש, ולכן אסרו,
ואילו כשנוכח שהזמר של רועי בקר ומושכי ספינות לא היה בו דברי פריצות ודברים מכוערים, ויש בהם סעד בעבודתם, לפיכך התירו.
שו"ת הרמב"ם, סימן רכד:
שאלה שאלה מארם צובא. המותר לשמוע שירה עם שירי הערביים וזמר?
התשובה ידוע, שעצם הזמר והניגונים כלם אסורים, אפילו אין אומרים עליהם מלים כלל, לאומרם ז"ל אודנא דשמעא זמרא תעקר. וכבר באר התלמוד ,שאין הבדל בין שמיעת הזמר או ניגון על מיתרים או השמעת הנעימות בלא [מלים], אלא כל מה שמביא לידי שמחת הנפש והתרגשותה, (הוא) אסור, כמו שאמרו, וסמכו דבריהם אל איסור הנביא, (שאמר) "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים". וטעם זה (הדבר) ברור מאד, לפי שכוח תאוה זה צריך לכובשו ולמונעו ולמשוך ברסנו, ולא שיפעל ויחיה מתו .ואין משגיחים באחד היוצא מן הכלל שמעטים כמותו, אשר (זה) מביאו לידי שמירת הנפש ומהירות התפעלות להשגת מושכל או כניעה לדברים האלהיים, לפי שדיני התורה לא נכתבו אלא לפי הרוב והרגיל, שדברו חכמים בהווה .וכבר בארו לנו הנביאים זאת ואמרו בגנותם השימוש בכלי השיר על דרך הפולחן ע"י שמיעתם,
המאירי זיע"א, גיטין ז:
כל מיני זמר העשויים לנגן בהם לשמחת הוללות ואין בהם כוונה לשבח את הבורא יתברך, או לצד מצוה, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסור לשומעם ולהשתעשע בהם, בין שנעשה הזמר בכלי שיר בין בשירה בעל פה, וכל שכן במקום שנשים מצויות שם שהדבר מביא להרגל עבירה. ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה להשם יתברך, כגון פיוטים ומזמורים, מותר אפילו בבית חתנים ומשתאות, שכל שאין בו פריצות מותר, ואין לו לדיין בדברים אלו אלא מה שעיניו רואות לפי מקומם ושעתם. ואף המקראות שהביאו מלמדים שלא נאסר אלא כשעושים כן דרך פריצות וקלות ראש, והוא שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים, וכן בשיר לא ישתו יין, שכל אלו דרך פריצות והוללות הם. וכן נראה בהדיא בסוטה (מח).
המהר"ל מפראג זיע"א, נצח ישראל - פרק כג
והדברים האלו ידועים למשכילים למה אמר 'אודנא דשמעא זימרא - תעקר', וזה מפני כי השיר הוא מיוחס למדת הדין, שהרי הלוים היו משוררים דוקא, ודבר זה ידוע למשכילים. וכאשר משורר, ואין ראוי לו השירה, פוגע בו מדת הדין. וכן הבית אשר שם השיר, חרב מכח מדת הדין, שמחריב הכל. וקאמר שהתחלת החורבן הוא בסף, מפני שהוא מקום ששם הכניסה והיציאה לבית, והוא עיקר ישוב הבית, ששם נכנסין ויוצאין, ולפיכך שם מתחיל החורבן, כי מדת הדין המחריב פוגע דוקא בדבר שהוא מיושב יותר. ולכך אמר שם במשנה (סוטה מח.) משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות. שכאשר היו הסנהדרין יושבין ודנין, היה נמצא מדת הדין בעולם, וראוי גם כן שיהיה השיר בעולם, המיוחס למדת הדין.
רבי יצחק יעקב ווייס זיע"א, שו"ת מנחת יצחק חלק א' סימן קיא:
איתא במג"א (סי' תקנ"א סק"ט), דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך, עיי"ש, הרי לא הזכיר רק ריקודין ומחולות, ומ"מ הלכה פסוקה היא בפי גדולי האחרונים, דגם כלי זמר בלבד אסור...
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"
(מס' תענית, דף ל' ע"ב)
Comments