מאה שנים לזיוף המכתב של האור שמח

למען אחי ורעי! הנה ידוע ששרלטני תנועת המזרחי תמיד חיפשו להם מגדולי ישראל להתלות עליהם - כי להודות על טעותם על הדרדרותם לדיוטא התחתונה בהתחברות לפורקי עול תורה ומצות, קשה הי' להם - עד כדי כך שהדבר נהי' כבר בדיחה גרועה, ועדות לכך אנו מוצאים במאמר שהתפרסם תחת שם העט אלכסנדרוני, בירחון דגלנו[1], מדור שרטוטים ונצוצות, מלאך דומה במבוכה, עמ' יא

רב גדול אחד ליטאי נפטר בוורשה, והנה פרסם ה"מזרחי" מודעות רחוב, המזרחי יבואו ויחלקו לו כבוד האחרון בהיות שהי' מזרחי נלהב.


באים קרוביו ומכיריו וטוענים איך כובשים את הארי לאחר מותו לעשות אותו ל"מזרחי" בשעה שבכל חייו הי' מתנגד גמור לו, והכי בשביל שאי אפשר לו לבעל-הדין בעצמו למחות, הותרה הרצועה ?


והנה בנוגע להאוהבים והמכירים - יעשו מה שיעשו, אבל מה נוראה תהי' המבוכה של מלאך הדומה בשמעו מהנפטר שהוא בלתי מפלגותי והצהרה זו תהי' סתירה גמורה למודעתו הרשמית של המזרחי...


כן אם אין עולה בידי המזרחי לכבוש לו את הצדיקים בחייהם, הנה הוא כובשם בשעה שנקראים חיים[2]...



וכבר הפכו את היוצרות ושיבשו מקורות והמציאו להם מסורה שונה... והשכם והערב מצטטים לעצמם אגרת שסביר להניח שזוייפה על ידם והלא היא האגרת של האור שמח


ובחלק השני של המאמר נביא גם הוכחות אילו היתה האגרת עצמה של האור שמח הרי הם סתם בנו מגדלים פורחים באוויר לפי הבנתם המשובשת


והנה כמה הוכחות ברורות וחותכות לכך שהינה אגרת מזוייפת, ולא רק אלא אפילו ישנם חלקים מסויימים בזיוף הזה שהינם לאחר זמן מה החליטו להתעלם מהם...


א. זה סותר מה שכתב בפירושו בסוף פרשת ויחי (פרק נ פסוק כד) (או אפילו שמות, פרק יב פס' טו, וכן אגרת משנת תרנ"א, (שהושמטה מהספר שיבת ציון למרות ששמו הוכנס לשם)

פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם כו' - הנה למדם כי לא יעלו בחומה (כתובות קיא) עד בוא נביא מהשי"ת ויאמר פקד כו' וזה למוד לדורות שלא יעלו מעצמן ולא כמו שעשו בני אפרים שהקדימו הקץ. (מכילתא בשלח יז) וגם אם יאמר להם הנביא שיעלו לארץ אחרת הוא נביא שקר רק שיאמר שיעלו לארץ אשר נשבע לאבותינו וכמו שהיה במשה רבינו ודו"ק.


ב. עוד משהו מגוכח לגבי האגרת הנ"ל היא שנכתבו סביבה סיפור מעשיה בסגנון ספרותי, וז"ל של בעל ה"שמועה" המקורי יהודה פישמן מימון שר"י, ספר המזרחי, עמ' קכד (י"ל ע"י פישמן, ירושלים, ה'תש"ו)

רבי מאיר שמחה היה לו תוספת שמחה כשנוסד המזרחי. עכשיו- היה אומר, לא יוסיפו ה"חרדים" לטעון כי רק הפושעים הם ציונים. לאחרי הצהרת בלפור כשנוסדה "קרן היסוד" פנו אליו אחדים מראשי המזרחי בדווינסק כי יפרסם את דעתו על אודות "קרן" שנוצרה בשביל ישוב הארץ.


רבי מאיר שמחה נענה להם מיד וישב וכתב מכתב מיוחד בשבחה של "קרן היסוד". לאחרי שגמר לכתוב את מכתבו שלח כפי שמספרים את המכתב לרבנית שתניח את חותמו על מכתבו זה (החותם היה מונח תחת ידה).


נתנה היא את עיניה במכתב וראתה כי הוא כתוב בדיו דהה וכהה. אמרה לו: לפי דעתי דעת אשה צריכים מכתב כזה לכתוב בכתב יפה ובהיר שיהיה מאיר את העינים.


'אבל מה אעשה?' - החזיר לה רבי מאיר שמחה 'השעה מאוחרת, החנויות כבר סגורות ואין לי אלא דיו כהה זו.


עמדה הרבנית על דעתה ואמרה: יחכו אנשי המזרחי עד מחר ובלבד שלא תוציא מתחת ידך מכתב שקשה לקרוא אותו.


'לא!' החזיר רבי מאיר שמחה בתוקף! ברי לי שמתנגדי הציונות כאן הריחו כבר כי חברי המזרחי פנו אלי ובקשו ממני איזה מכתב בדבר הציונות ואם יצאו מביתי בידים ריקניות מובטחני שעוד מחר עם שחר יסובבו מתנגדים אלו בעיר ויפרסמו ברבים כי המזרחי יצא ריקם מלפני. מוטב שיקבלו תיכף את המכתב כמו שהוא ולא לתת למתנגדי הציונות לשמוח ב"נצחונם" אף רגע.


והמכתב נתפרסם למחרת ובבוקר השכם. (הוא נדפס אחרי כן ב"התור" שנה שניה גליון ג'). עכ"ל של פישמן.



והנה מה שכתב זאב אריה רבינר, רבנו מאיר שמחה כהן זצ"ל, עמ' קסא-קסב

רבי מאיר שמחה התענין במה שנעשה בישוב, והיה משתוקק לשמוע מפי הבאים מן הארץ על המתרחש בה, וכל בנין נוסף ונטיעה חדשה היו משמחים אותו.

בשנת תרפ״א רכשה הקרן הקימת לישראל על ידי יהושע חנקין חלק גדול מאדמת עמק יזרעאל. כשהגיעה הבשורה על מאורע זה, הביע רמ״ש את שמחתו על גאולת שטחים נרחבים מידי הערבים.


בשנת תרפ״א בא ר׳ מנחם מנדל פינקלמן ז׳׳ל אל רבי מאיר שמחה. כשליח מיוחד מטעם ההסתדרות הציונית בלטביה. קרא לפניו קטעים מ״הארץ״ - ו״העולם״, שתיארו את מאורעות הדמים בארץ ישראל. עיניו של רמ״ש זלגו דמעות לשמע הידיעות המעציבות.


מר פינקלמן הודיע לרבי מאיר שמחה, שהוא בא מריגא בשליחות לבקשו, שיפרסם קול קורא אל הצבור היהודי, לעורר אותו לתרום לקרן היסוד, המשמשת מכשיר לבניך הארץ. באותו מעמד רמ״ש לא השיב דבר. גם ביום המחרת, יום השבת, שמר פינקלמן בילה בחברתו רוב שעות היום, שתק רמ״ש ולא אמר כלום.


במוצאי שבת אחר הבדלה פנה לרבנית וביקש לתת לו ניר עט ודיו, ואמר לפינקלמן: 'דרכי תמיד לחשוב בשבת קודש בדברי תורה, ובמוצאי שבת אני מעלה אותם על הניר, וכך נהגתי גם בענין בקשתו בדבר ארץ ישראל. ביום השבת שקלתי בדעתי מה לכתוב. ועכשיו לאחר שהבדלתי, הנני כותב את המכתב'.


אחרי שרבי מאיר שמחה גמר לכתוב את המכתב, מסרו לרבנית כדי להטביע את חותמתו שהיתה שמורה בידה. הרבנית שמה לב לזה, שהמכתב כתוב בדיו דהה, והעירה לרמ׳׳ש, כי לא מן הכבוד הוא לכתוב מכתב חשוב כזה בדיו זו.


מה לעשות? - אמר רמ״ש, 'אין לי דיו אלא זו, וכבר הגיע חצות וכל החנויות סגורות. וביקש מהרבנית לא לעכב מסירת המכתב לפינקלמן (המכתב פורסם ב״התור״ תרפ״ב גליון ג׳).


היכן פתאום נעלמו כל 'הקנאים' מהסיפור הנ"ל וביטוים על 'דעת האשה'... וכן הלאה על זאת הדרך, לכל ספור נוספים ביטויים רגשיים מופלגים והבעות רגשיות של הדמויות המדוברות כדי לשעבד גם רגשותיו של הקורא לדברים המוצגים בפניו ולהעצים את השפעתם עליו, ומכאן קשה לשער לגבי אמיתותם.



ג. וכעת הדבר המופלא ביותר לאור מה שכתב פישמן וכן רבינר... אם המכתב התפרסם 'למחרת ובבוקר השכם' (כי שהעידו) והרי ועידת סן רמו היתה בתאריך ו' איר ה'תר"פ... הכיצד המכתב פורסם בשנת ה'תרפ"א (לפי רבינר, עמ' קסא-קסב, ואם נדייק יהי' הדבר לאחר יום כ"ג ניסן תרפ"א, 12 חודשים לאחר סן-רמו) ואילו בעיתון ההד של פישמן התפרסם בשנת ה'תרפ"ב, גליון ג'... ממחרת?!... הרי הדבר נהי' יותר מגוכח לגבי לו"ז הזמנים של ועידת סן רמו, מול כתיבת האגרת ועד פרסומה בעיתון התור... הכיצד 'ממחרת השכם בבוקר' נהפך להיות בהפרשי חודשים שלמים...


ד. והנה אמנם יש להקשות על טענתי מהדבר הבא שהאגרת נכתבה בחודש ניסן תרפ"א, והתפרסמה בשנת תרפ"ב, והנה בעל האור שמח נפטר בשנת תרפ"ו, אזי שיש מה להקשות על טענותי עד כה, אבל יש לחוש לאחר שכבר בתו היחידה נפטרה קודם לכן, אזי שאין לנו עדות מה הי' מצבו הרפואי עד כה ומי השתרר בביתו (כפי שמצינו אפילו בימינו אנו לגבי כל מיני רבנים שקבלו את התואר 'גדולי הדור' וחצר שלהם מנוהלת ע"י עסקניהם, משב"קיהם ועיתוניהם, וד"ל)


ואם יקשו עלי מכך שבשנת ה'תרפ"ה חתם על היציאה מהועד הלאומי הרי הם נוהגים גם לציין שחרל"פ ועוד כמה מתלמידי קוק חתמו על כך.


ה. ועל הכל הרי האגרת הנ"ל סותרת כלל הלכתי מאוד מהותי 'הלכה כבתראי' אבל מתי היא 'כבתראי' וכן פסק זקן משפחתי רבי משה איסרליש 'הרמ"א' זיע"א, שו"ע, חו"מ, סי' כה' סע' ב'

כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים, והפוסקים האחרונים חולקים עליהם, כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים, הולכים כ) אחר האחרונים, דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד). , שאפשר שלא ידעו דברי הגאון, ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו. (מהרי"ק שורש צ"ו [צ"ד]).


והנה באגרת הנ"ל ישנה התעלמות מוחלטת מדב"ק של בעל היפה קול (ונשנה אצל רבי חיים פלגי), אהבת יהונתן (ונשנה אצל עשרות מגדולי ישראל), החת"ס (ונשנה אצל תלמידו המהר"ם שיק), ועוד מגדולי ישראל זיעועכי"א


ו. ונמשיך לעוד קושיות לאין ערוך והיא שאין בכלל ממוען לאגרת, לא בהתחלה ולא בסוף האגרת.


ז. ועוד שאין בכלל תאריך לאגרת, לא בהתחלה ולא בסוף האגרת, כפי שנוהג לציין שזהו 'יום כך וכך לפרשת כך וכך בשנת כך וכך (ונהגו לציין בגימטריא את השנה).


ח. אמנם הכותרת ופישמן עשו מהאגרת הנ"ל כאלו היא מדברת על תמיכה ב'קרן היסוד'... אבל משום מה לא כתוב שום דבר בתוך האגרת על 'קרן היסוד'.


ט. ועוד דבר מה מעניין זה והוא שבשנת תרנ"א... ספר 'מצות ישיבת ארץ ישראל' של אחד מהחנוונים של העיר דווינסק ר' יונה דב בלומברג, אין הסכמה של המשך חכמה שם.

אבל גם אילו היינו מנסים להסתמך על המכתב הנ"ל הרי יש בו פירכות עצומות לגבי תפיסת עולמם של בעלי הדעות המשובשות

וכידוע שאצל בעלי הדעות המשובשות המנהג הוא לחנך לסיסמאות כגון רק לומר את מה שמופיע בתוך ולזרוק את השאר, כך גם עשו כאן ורק נפנפו בתיבות 'סר פחד השבועות' ושאר הדברים זרקו כלאחר יד


א. 'כתב' שבועידת סן רמו הוחלט

"ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל"


אבל בפועל בועדת סן רמו הוחלט שאר"י תנתן לבריטים... אזי שבין האגרת עצמה בין המציאות הדברים אינם נכונים


ב. כל מה ש'כתב' הי' רק על השבועה של עליה בחומה ולא על שאר השבועות, כגון מרידה באוה"ע, ואם עשו פיגועים האצ"ל הלח"י וכיו"ב אזי שכן עברו על השבועה של מרידה באוה"ע, כאשר בפועל האגרת רק מדברת על השבועה שלא לעלות בחומה.


ג. ועוד 'כתב'

"ואם יתן השי"ת ויתרחב הדבר ויגדל ויפרח כשושנה כמו שנגדלו בימי ארתחששתא, אשר היו נתונים תחת פרס, דובא ניידא (קדושין ע"ב ע"א) ואף כעת תחת ממשלת ארץ-האי-עם בריטניה המתונה- אז בטח הוא ענין ברומו של עולם"


דהיינו שכל מה שמדבר הוא על התפתחות הרחבת ישוב ארץ ישראל תחת ממשלת הבריטים ולא ע"י מלחמה נגד הבריטים או נגד הערבים שזה איסור גמור מדין תורה וגם עברה על השבועה "שלא ימרדו באומות"


ד. הוא 'כתב' ש'סר פחד השבועות', כי נתנו כעת רישיון ורישיון כמו כל דבר זה דבר זמני, ולא דבר קבוע.... ולא שהשבועות בטלו, אלא הפחד לעת עתה


ה. עוד דוגמא למה שביארנו בפיס' הקודמת, הרי 'כתב'

וכן בברכת מזונות בכל עת להתפלל על הארץ וירושלים.


הכיצד בדיוק כאשר אנו אומרים בברכת מזונות

"וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ (אחרי בנין בית המקדש) וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנֹאכַל מִפִּרְיָּהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה"


קשור בכלל לכל מה שאלו אומרים


ו. וכן 'כתב' בהמשך האגרת דבר מה שמתעלמים ממנו הוא ש...

אכן במופלא ממך אל תחקור, כי זה תלוי בהופעת אור אלקי כל ענינים הכלליים וקנינים הציבוריים יהיו על טהרת הקודש והצניעות, וכמו שעשו אנשי כנסת הגדולה.


והרי הציונים וגרוריהם תנועת המזרחי רחוקים מאוד מענייני טהרת הקודש והצניעות, ויותר עשו פרצות הקיום תורה ומצות בצורה איומה ונוראה... אזי שאין מובנת האגרת הנ"ל הכיצד היא תואמת את כוונת ה'כותב'... אלא יותר כפירצה שנועדה לרמות יהודים

ולגבי כל מיני השטויות וההבלים שמנחם מנדל כשר ניסה לתלות באגרת הזאת הרי הם ממש דברים הזויים למדי,

סיכום העניין כאשר מדובר במקורות שתנועות המזרחי מנסה להביא יש לבחון במאה עינים אם לא יותר ולבדוק אם אכן כך הדברים כי לרוב עסקינן בזיופים, צנזורות, סילופים ובכלל עמארצות גמורה


שיעור 'האם אפשר לקבל אישור מאוה״ע לעבור עליה בחומה'



דף הסבר לשיעור


-----------------------------------

[1] דגלנו – ירחון לספרות ולעניני היהדות החרדית כלי מבטאה של אגדות "צעירי אמוני ישראל" בפולני', ניסן-אייר ה'תרפ"ה, וורשא, שנה ה' חוברת ז'-ח' (העורך א"ז פרידמן)


[2] דהיינו לאחר פטירתם, כמאמר חז"ל גדולים צדיקים שלאחר פטירתם נקראים חיים...