עודכן ב: 17 יול 2022
'ובמידה ועדיין לא יבוא משיח ותחל הגאולה'.
ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים...'.
'המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה... וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו'.
'חייבים להקים מלכות יהודית תאוקרטית, מדינת הלכה ללא פשרות'.
'אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא'.
רבי חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר (ישעיהו יח, ה) וכרת הזלזלים במזמרות] וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט
'עד שתכלה מלכות הזלה - שלא תהא להם שום שולטנות לישראל, אפילו שולטנות קלה ודלה'.
כמובן והם כמובן לא עושים את זה דרך קוק, אלא יותר דרך הרצ"ה קלישר ורבי עקיבה יוסף שלזינגר ועוד, והמכנה המשותף בין כל אלו שציינתי כעת זה שהינם בכלל דעת יחיד, שהציונים השתמשו בהם כדי לקדם את מזימתם הציונית, אם בחייהם ובפרט לאחר פטירתם.
ואמנם על דברת שבועת אלקים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא (ישעיה ס"ב) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ על זה אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרת מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים כמפורש בש"ס שם שלא יעלו כחומות ופי' רש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ה' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ה' כושר פועל ידינו, ולא השביענו רק שלא נהיה מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניה ולפעול ארץ נושבת מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה...
ואשר בשנים קדמוניות במהמורות נפלו, המה היו מהמעפילים לעלות בחזקה וכמעט עברו על השבועה "אם תתעוררו" וכבר כתבתי בספרי מזה שלא כאלה חברת ישוב א"י.
היו ימים - כשהחלה התנועה הזאת לפעם בלב ישראל - שמצא לו רעיון הישוב מתנגדים רבים בקרב העם, אך עתה כמעט כל ההתנגדות עברה ובטלה מן העולם, העם כבר נוכח לדעת כי לא לקחת את אה"ק מידי התוגר בחרב ובקשת, אנו אומרים ואין חפצנו לעשות שם ממשלה, וכל חפצנו הוא רק לעשות מפלגת אכרים עובדי אדמה... וא"כ אין בזה משום דחיקת הקץ...
_______________________
[1] טהארן, ה'תרכ"ו
[2] פורסם לפני כן בספרו אמונה ישרה, חלק ג' (יקרא דרישת ציון וחברת ארץ נושבת), יז ע"א
[3] ר' אלכסנדר משה ב"ר צבי לפידות 'לפידותזון' 'אבן לפידות' - נולד בוילנה. כבר בהיותו בחור ניכרו בו כשרונותיו והיו שכינוהו "העילוי מווילנה". בגיל תשע למד בחברותא עם חבריו שמואל ליובצ'ר ובצלאל הכהן זיעועכי"א (לימים מרבני וילנה). הוא התחבב על רבה של וילנה, רבי אברהם אבלי פאסוועלער זיע"א (פוסבלר; תקס"ד-תקצ"ו), מגאוני ליטא הנודעים. ואף שלח, בעודו נער, מכתב ובו דברי תורה לרבי עקיבא איגר זיע"א, גדול הדור. היותו בן שתים עשרה, התארס עם ינטה בתו היחידה של הגביר שמעון שושיצקי מיונאבה, שבמחוז קובנה, שהתחייב לפרנסו כדי לאפשר לו להמשיך בלימודיו. בהיותו בן ארבע עשרה, נסע ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי ברוידא זיע"א. ישיבה בה למד לפניו, רבי ישראל סלנטר ורבנים נוספים. בסלנט יצר קשר עם רבי ישראל סלנטר זיע"א, והיה לידידו הקרוב. ברבות הימים הוא תמך בתנועת המוסר מיסודו של ידידו, והיה שותף, להדפסת הספר המוסרי "עץ פרי". בעת שהותו בסלנט, למד גם עם רבי משה צייטלין זיע"א, רבה של ראסיין. בהיותו בן שבע עשרה התמנה לכהן כרבה של יונאבה. אשתו זו נפטרה בצעירותה והניחה אחריה שלוש בנות. לאחר פטירת רעייתו הראשונה, נישא לגרונה בתו של הרב יעקב בנדיטמן, רבה של בויסק, ומחבר ספר השו"ת "זכרון יעקב". ממנה נולדו לו שלוש בנות ובן אחד. בזיווגו השלישי היה חתנו של רבי חיים לייב טיקטינסקי זיע"א, רבה של מיר וראש הישיבה בה. בשלב מסוים עזב את רבנות יונאבה, לטובת רבנות ב"פארשטאט" (מילולית: לפני העיר), אזור בעיר הורדנה, מעבר לנהר הניימן, שתושביו החזיקו לעצמם רב נפרד. הוא כיהן ברבנות זו עד שנת ה'תרכ"ו. בסוף שנת תרכ"ו התמנה כרבה של העיר, היהודית ברובה, ראסיין. בה שימש ברבנות במשך ארבעים שנה עד יום מותו ב-י' באדר ה'תרס"ו.
[4] לוקט ע"י ר' אברהם יעקב סלוצקי (ה'תרכ"א-ה'תרע"ח), י"ל בוורשא, ה'תרנ"א