עודכן ב: 15 נוב 2021
כל לאומים שבמקרא על עובדי כוכבים נאמר שאין להם יתום אב וז"ש בישמעאל שנים עשר נשיאים לאומותם וכו׳ (אגדות מהרש״א סוטה מ״א:)
דוקא בספר יובלו של ״המאור״ נאה ויאה לעמוד ולהתבונן על המושג "לאומיות״ שחדר לבין רבבות אלפי ישראל זה רבות בשנים. אם הוא מ״זרע״ ישראל. כל ענין הלאומיות הוא מושג מושאל מן העמים, שהתנועה הלאומית גברה בין כל עמי אירופה זה במאה וחמשים שנה.
תנועת ההשכלה הברלינית, שיסודה היתה להיות ככל העמים בית ישראל, למרות רצונה לחקות כמעשי קוף, כל דרכי הגויים שבסביבותיה, גם להעמיד צלם בהיכל, שהצעד הסופי היתה התבוללות וטמיעה, ולא הניחה מקום ללאומיות נפרדה לבית ישראל, לא הכתה תנועה זו שרשים בבית ישראל. בהתאם לחוק הטבע שאין שום חי רוצה למות, ולאבד עצמו לדעת. גם עובדות החיים הריאליים הוכיחו לדעת ההלכה הידועה שעשו שונא ליעקב בלי שום סיבה כלל, גם אם היהודי יתלבש במלבושי נכרים ויתפלל בהיכל רם ונשא, והחזן יתעטף ככומר, גם אז לא ימצא חן בעיני הגויים, ועוד ישנאוהו יותר כמקודם כי המגיעה לאהבתם את ישראל לא היתה מפני שהיהודי חי חיי עצמו ותרבותו המיוחדת ואינו מתערב עם הגויים, רק ההלכה הידועה אף שאינה ידועה להם, ידועה היא להם בתת־הכרתם, ושנאת ישראל בלועה היא בכל רמ״ח אבריהם ושס״ה גידיהם עוד מבטן אמם, ויותר שהיהודי חורג ממסגרתו ומתקרב להם, עוד יותר הם שונאים אותו, כי אינם רוצים כלל בקרבתו[3], כפי האמרה המקובלת, שאין ארור מתדבק בברוך, הארור אינו רוצה בהתדבקות הברוך... לגבי היהודי התמים אין זה חסרון כלל, אדרבא, הוא מודה לד׳ שנתן לו מתנה זו המאפשרת לו לחיות בתרבותו הוא, אף שהוא תמיד בבחינת כבשה אחת בין שבעים זאבים, שלפי כל חוקי הטבע אין שום אפשרות קיום, אך לפי חוקי ההשגחה העליונה, הובטח לו לעיני כל הגויים, פלא היסטורי זה: עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, ויהי לפלא שנות אלפים ששרו של עשו מודה לו, וישראל משתבח בו.
אך לא כן היתה דעת שרידי תקופת ההשכלה שלא נשתמדו.
בחקתיהם תלכו - קיימו בעצמם, בלי להתחשב אם הגויים רוצים בזה או לא.
כל מה שיהודי חרד עושה שנוא עליהם שנאת נפש ומואסים בה, וכל מה שהגוי עושה נעים עליהם לעשות גם הם. ואם הגוי חובק רעיון הלאומיות, גם הם חובקים אותו בזרועותיהם, אף שלא בנשמותיהם ולא בדעה צלולה. ואם גם לפי כללי הלוגיקה, אין מקום ללאומיות בישראל, כי הלא הלאומיות יסודה בארץ, ממשלה ולשון, מה שחסר להיהודים המפוזרים בכל קצוי תבל, אך אין לך דבר העומד בפני הרצון. שרידי ההשכלה ההיא התחילו לארגן בשעתם חברה, חובבי שפת עבר, הקימו "חדרים מסוכנים״ ללמד ילדי ישראל איך לומר ״כלב״ ו״חתול״ בעברית. תנועת הציונית באה למלא החסרון של ארץ ותחת דגל הלאומיות יזכו כל בית ישראל לממשלת ישראל בישראל...
בזמנינו אנו ירד כבוד הלאומיות אצל האומות מפני טעמים שונים, שאין פה המקום למנותם. אך הלאומיים שלנו מדקדקים בה יותר מהכותיים, ואף שלהנוער שלהם גם המבטא לאומיות, ציונית, הוא מבטא של לעג וקלס... אבל הזקנים עוד מפטפטים בדבור ובכתב, ואוחזים בזה בכל שארית כחותיהם, כי לולא זאת הלא אין להם שום אחיזה בחיים. להנוער יש חטאות נעורים... אבל מה יעשה הזקן שתש כחו ברוח וגשם.
ה״זקן" - באיזה זקן אנחנו עסוקים, ודאי שאין הדברים מופנים לזקן אשמאי, שאין לו בעולמו ולא כלום, הוא גדול ללא תורה וללא אמונה, ואם יאבד אליל הלאומיות הלא יהי׳ מאבד עצמו לדעת.
אבל מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. המפלגה שעלי׳ נמנים זקני תורה[4] ״זקן, זה שקנה חכמה״, ודוקא על דגלם הם חרות השותפות המוזרה של דת ולאומיות...
אין כוונתי להתווכח בזה, אך הרשו נא לי רבותי לצטט דברי המהרש״א זצ״ל בענין זה של לאומיות בישראל:
...ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום וגו', מס' סוטה, דף מ"א: ונראה מהידוע, כי אומה הישראלית נאמר בה למשפחותם לבית אבותם, משפחת אב קרוי' משפחה ולא משפחת אם, וההיפך בשאר אומות אין להם יחוס אב, דזרמת סוסים זרמתם, ויש להם יחוס אם... וז"ש בישמעאל שנים עשר נשיאים לאומותם. רצה לומר דבבני יעקב נאמר שיתיילדו י"ב נשיאים למשפחותם לבית אבותם, ולא כן בבני ישמעאל שלא יתיילדו אלא לאמותם, כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם בני עשו לא נקראו ע"ש אביו יצחק, כמ"ש ביצחק ולא כל יצחק והשתא ניחא, דכל לאומים שבמקרא על עובדי כוכבים נאמר שנקראו כן ע"ש שאין להם יחוס אב רק יחוס אם... ופי' הכתוב ושני לאומים, דהשתא בבטן אמם, שגם יעקב נקרא ע"ש אמו. ממעיך יפרדו, דהיינו, מיד שיצאו ממעיך – יפרדו. דזה יעקב יקרא אז ע"ש משפחת אביו, וזה עשו יקרא גם אח"כ ע"ש אמו, לאומים. עכ״ל.
הלא דברים אלו שיצאו מפי קדוש,זה בארבע מאות שנה, חוצבים להבות אש, ומחייבים אותנו להתבונן בהם ולעמוד על דעת המהרש״א זצ״ל, פעם ולתמיד, שהלאומיות הוא זמורת זר בכרם בית ישראל, וכל הדוגל בשם הלאומיות הלקוחה מן העכו״ם, מתקרב הוא ממילא להכופרים ומתרחק מן יראי השם, אוהד הוא את הלשון יותר מקריאת שמע ותפלה הנאמרים בכל לשון, מבכר הוא ממשלת פריצים מממשלת התורה, וכבוד הארץ יקר בעיניו יותר מכבוד המוסרים נפשם ומאדם על קדושת ואהבת השם. בשם הלאומיות מדברים מאהבת ישראל שאינה אלא לכל היותר אהבת אדם. אבל באופן משונה מתבטאת יותר לאומות העולם וליהודים המתנהגים כאומות חעולם, ופחות, פחות הרבה מאד להחרדים הקרויים בלשון התורה 'אדם'...הלאומיות החילונית, בהכרה היא האבן נגף העומדת לשטן בין יראי השם וחושבי שמו. וכל הדבורים על אחדות ושלום הם דברים בטלים עד שנקיים בעצמנו: הסירו מכשול מדרך עמנו, ונשמע לקול דברי אוהבינו האמתי המהרש״א זצ״ל, לטוב לנו ולכל בית ישראל גם בארץ ישראל.
גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל ונשותיהן יותר מהן