אחי ורעי, הנה ביאור חשוב על שלחן ערוך סימן שכט סע' ו'
עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת באו על עסקי נפשות ואפילו סתם יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת: הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא (אור זרוע)
וביאר לנו רבי ישראל מאיר ב"ר אריה זאב הכהן 'החפץ חיים' זיע"א, אורח חיים, הלכות שבת, סימן שכט סעיף ז[1], ס"ק י"ז
הכל לפי הענין - היינו לפי מה שמשער כעסן ופחזותן. ודע דהיום כשבאו מהאומות שחוץ לגבולינו לשלול שלל ולבוז בז בודאי מחויבים אנו לצאת בכלי זיין אפילו על עסקי ממון וכדינא דמלכותא וכן מבואר ברוקח ואגודה דהיכא דאיכא חשש שמא יכעסו יושבי הארץ עלינו מחללין עי"ש*):
*) וכבר נפסק בגמרא דינא דמלכותא דינא.
דהיינו שבכל 'עיר שסמוכה לספר' דהיינו בכל עיר ועיר שבעולם שחיים בה יהודים, שדין זה נוהג משום 'דינא דמלכותא דינא' מכיוון שלשאר האומות כאשר יבואו לעירם לשדוד אותם, אזי גם להם מותר לצאת עליהם.
ואילו אנו היהודים לא נעשה כך ועל זה ביאר לנו 'החפץ חיים' ללמד אותנו כמה הבנות בנוגע להלכה זוא. צריך לשער כעסן ופחזותן.
ב. כאשר באים אומות מחוץ לגבול של מדינה, חייבים להלחם אבל משום דינא דמלכותא, דהיינו שהמלכות השולטת באותו איזור, תעניש אילו יתנו למדינה אחרת לבוא לשטחה, (וכך מבואר ברוקח ובאגודה).
ג. ודבר זה נוהג רק משום דינא דמלכותא, ומדוע משום שזה נוהג בין מדינה למדינה כאשר פולשים אליה.
דהיינו שאם 'מדינת ישראל' תבוא ותפלוש ל'מדינת ירדן' או לנהרדעא שבבל, אזי היהודים שיושבים בתוך שטחי מדינת ירדן על הגבול, יתחייבו להלחם עמהם בשב"ק.
'שמא יכעסו יושבי הארץ עלינו' - שאם לא יעשו כהלכה זה יעורר זעם אומות העולם, ולא רק במקום משובם אלא בכל העום בכך שישמעו שהיהודים אינם נאמנים למלכם.
----------------------
[1] מרן יוסף קארו זיע"א, שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות שבת, סימן שכט, סעיף ז
יש מי שאומר שבזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון מחללין, (טז) ה שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומ"מ הכל לפי הענין) (פסקי מהרא"י סי' ק"נ, קנ"ו).