ישנה אגדה עממית
על פי הסיפור גרו שני אחים בסמוך האחד לשני. האח האחד היה חשוך ילדים ואילו השני התברך בהם. שני האחים דאגו לחלק את יבולם שווה בשווה, אך בכל לילה צעד כל אחד מהם בחשאי לכיוון ערימת היבול של אחיו, כדי להוסיף עליה. האח חשוך הילדים סבור היה שאחיו זקוק ליבול רב יותר לפרנסת משפחתו, ואילו זה שהתברך בילדים ריחם על אחיו הערירי שלא יהיה מי שיפרנסו בעתיד, ועל כן דאג להוסיף על מה שחילקו ביניהם.
בכל בוקר התפלאו האחים לראות שלמרות שהחסירו מיבולם, נשארה ערימת התבואה של כל אחד מהם שלימה. למרות זאת, מידי לילה המשיכו שני האחים במעשי החסד החשאיים שלהם, עד שלילה אחד נפגשו האחים בדרכם, כששקי התבואה בידיהם. מקום המפגש נבחר כמקום בניית בית המקדש.
לעומת זאת מסופר על עוד מקרה של שני אחים
שגרו בסמוך האחד לשני. האח האחד היה חשוך ילדים ואילו השני התברך בהם. שני האחים דאגו לחלק את יבולם שווה בשווה, אך בכל לילה צעד כל אחד מהם בחשאי לכיוון ערימת היבול של אחיו, כדי לקחת ממנה. האח חשוך הילדים סבור היה שאחיו לא זקוק ליבול רב יותר לפרנסת משפחתו כי ילדיו יעזרו לו, ואילו זה שהתברך בילדים לא ריחם על אחיו הערירי שלא יהיה מי שיפרנסו בעתיד, בגלל שאמר שאין לו משפחה לטפל בה ולמה צריך אותו חלק כמו שיש לו.
בכל בוקר התפלאו האחים לראות שלמרות שלקחו אחד מהיבול של השני, נשארה ערימת התבואה של כל אחד מהם שלימה.
למרות זאת, מידי לילה המשיכו שני האחים במעשי "הסזון", עם האצ"ל, והלח"י, ושאר מיני מרעין בישין החשאיים שלהם, עד שלילה אחד נפגשו האחים בדרכם, כששקי התבואה בידיהם והחלו לריב ביניהם.
מקום המפגש נבחר כמקום בניית כנסת המינים.