המזרחי שמקיימים מצות התוכחה רק על ישוב ארץ ישראל

להשתדל בטובת חברו ולרדוף אחר השלום ולהיזהר מלאו דלא תשנא, ואף ברשע גמור יש איסור לשנאתו כל זמן שלא הוכיחו, ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח, שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל. רק יבקש רחמים עליו שיעזרהו ה' על תשובה שלמה.

ארבע רוחות מנשבות בכל יום... ורוח מזרחית רמז לחניפות[1], שהוא מזריח אור הכבוד על זה האדם שמחניף לו ומדבר בשבחו. ואמר עוד רוח צפונית שהוא השקר, מנשב עם כולם, שהמחנף והליצן והמספר לשון הרע, כולם מלאים שקרים, דמלאכתם תצליח בידם ע"י השקר יותר.

...ורוח מזרחית נקרא הוו"א שרק"י[2], והוא רוח קשה וחם...

אֶלָּא כְּלַל הַדְּבָרִים בְּקִצּוּר הוּא כָּךְ, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, חוּץ מֵעַל אֶפִּיקוֹרְסִים וּמַלְשִׁינִים וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, אוֹתָם, שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלַל "עֲמִיתֶךָ".

הגאון רבי יושע בער סאלאווייציק זצ"ל (בן מרן הגרי"ז זיע"א) סיפר, כי בכתב ידו של החפץ חיים בספרו על לשון הרע נמצא כתוב: "על כת הציונים לית בהו משום לישנא בישא".

כאשר נוסדה הסוכנות (זה הוא הציוניסטישע ארגענזאציע) בקשו עסקנים מהם ראשי הצענטראל רליף באמעריקא שתמך בהישיבות פולין וליטא, שהחפץ חיים יצטרף לסוכנות "כמועמד הלא ציוני" וברמז כי סרובו עלול לסכן את קיום הישיבות. אמר החפץ חיים זצוק"ל מוטב שיסגרו כל הישיבות חס ושלום ולא להצטרך לתת יד לפושעים.

כשנסעו בצוותא חדא מרן החפץ חיים והגאון ר' ז. מירושלים. רבי ז. לא הכיר עדיין את החפץ חיים ולא ידע מי הוא האיש הזקן היושב לצדו. באמצע הדרך פתח החפץ חיים את פיו הק' ודבר על רב אחד מכת ה"מזרחי".

הפסיקו ר' ז. ואמר ראיתי בירושלם ספר אחד וחפץ חיים שמו, חושבני כי אילו ראה כבודו את הספר לא היה מדבר כדברים האלה. השיבו החפץ חיים אמנם גם אנכי יודע מספר זה, יעיין נא כבודו בסעיף זה וזה ויווכח כי פעמים שמותר ואף חובה לספר...

וכן הי' פעם שדרש החפץ חיים בעיר אחת והוכיח את הציבור להזהר ולא להתחבר לאנשים בעלי דעות פסולות וכדומה.

קם אחד מן הקהל שלא ידע מי הוא הבעל דרשן, וקרא לעבר הבימה "אולי הרב לא יודע, אך לא מכבר יצא לאור ספר "חפץ חיים" ושם מזהיר שלא לדבר לשון הרע...