למען אחי ורעי! מצינו שבעלי הדעות המשובשות מהציונות/הדתית חוץ מכך שמעטים מעדיפים לחזור בתשובה דרכם כדאיתא בדברי ר' אורי זוהר שנשאל פעם מדוע חזר בתשובה לציבור החרדי ולא לציבור הדתי/לאומי. הוא ענה:
את הכיפות הסרוגות ראיתי בכל ההופעות שלי - אז כעת אעבור אליהם?!...
דהיינו שלהיות דתי/לאומי זה לאו דווקא בחירה בלהיות דתי באמת אלא לשים 'שטיח קטן וצבעוני' על הראש, ולגבי החיוב ההלכתי של צניעות של הנשים בציונות/הדתית אין מה לדבר, כי לא נראה שיש קשר כלשהו בין אלו לאלו
אבל לא רק מצד זה שלא מעדיפים לחזור בתשובה אצלם, אלא מצינו שגם הם לא כ"כ מעוניינים בחוזרים בתשובה, אולי רק כבתור מושג נחמד וחביב, אבל לא כבתור משהו מחייב
וזה משום שזה סותר אחד מה'וורטים' שלהם שטוען ש'בזכות ארץ-ישראל יחזרו בתשובה' דהיינו לא משנה אם הנך פורק עול תורה ומצות, אתה מוזמן לעלות לארה"ק, ואז מכיוון שהגעת אז יחול בקרבך תהליך של תשובה והנה אוטומטית הנך חוזר בתשובה, עפ"ל
והנה רעיון זה כפי שמוצג בכתבי חרל"פ (מי מרום, מעייני הישועה, עמ' קנ)
כשמגיע תורו של אור ישראל להופיע בהדר קדשו, מתחילה רוח התשובה לפעם, ובגלוי ובסתר מכים המה גלי התשובה על הלבבות וחודרים אל תוכם, כל נקיפה לבבית היא נקיפת התשובה, שיבת ישראל לארץ קדושתו, כשם שהיא ראשית צמיחת ישועתן כן היא גם ראשית תשובתן, כלפי החטא של "וימאסו בארץ חמדה" נעשית ארץ ישראל חמדת וכסיפת על הלבבות. נוהרים אליה כל בית ישראל ובאים שמה לקומם הריסותיה ולבנות שוממותיה. וסוף סוף ממנה ועל ידה יגיעו גם לתשובה המלאה לשוב באמת ובתמים לכל קדשי ישראל , כאמור בפרשת התשובה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים... והביאך אל הארץ... ומל ה' אלקיך את לבבך..."
וניתן להוכיח שדבריו אינם מכוונים לא לפי דב"ק של רז"ל על הפס' הנ"ל אלא גם שיש להם מטרה כלשהי להכשיר את ה'שרץ הציוני'
ודוגמא טובה להראות את טעותם, ניתן לראות ביום יום, אפלו כבר בציונות/הדתית שכבר יותר מ-50% כבר עזבו אותה, כפי שהתפרסם, דהיינו שלא רק שלא חזרו בתשובה לפי הדמיונות שלהם, אלא שיותר אצל המזרחי עזבו את התורה...
ועל רעיון איוולי זה כבר צווח ככרוכיא רבי אליהו דסלר זיע"א, מכתב מאליהו, ח"ג, עמ' 217-218, עקבות משיחא
מאז חורבן הבית, גדל והלך כח הגאוה של המלכות הרביעית. בגלות זו ההסתר והחושך, שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון, הולכים וגדלים, ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות. מדי דור בדור מתפתח המדע, מתרבות האפשרויות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאות האדם, כאילו הכל בידו ניתן, ולא יבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקרסיות על עליונות כח האדם הולכות ומציפות את כל העולם כולו, עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ותורתו. זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת שזהו הנסיון שבו צריכים ישראל לעמוד בגלות זו.
סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל: "עקבות דמשיחא", שבה "חוצפא יסגא" (סוטה מ"ט:). אז גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל : הן נשמות "ערב רב" המעורבות בישראל, אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא - מדת עמלק. זה לשון הגר"א (בביאורו לתיקוני זוהר חדש, דף ל"ז ע"ב):[1] "ערב רב שבישראל הן עמלקים כמו שכתב בזוהר"[2]: ומובא שם שב"ערב-רב" ישנם כחות של חמש אומות, ראשי תיבות : נג"ע ר"ע: והעיקר שבהם הוא עמלק - ע' האות האחרונה. השלטון על העם הקדוש נמסר בידי ערב-רב, כמובא בהגר"א (שם)[3]: "הערב רב שהן רישא דעמא קדישא בגלותא בתראה, שנאמר - היו צרייך לראש, וכמו שכתב ברעיה מהימנא".[4] בכח גאותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של "כחי ועוצם ידי", ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה, התורה ועבודת ה'.
זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב"עקבות דמשיחא". ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו. זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה, הנסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הנסיון הזה בכל הקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו - להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו - באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה - וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים.
אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה', ואינו בתחום בחירתנו, כי הרי "ה' איש מלחמה", וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות, ואינו בידי שמים, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'.
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפלה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות, ידיעת האמת לאמיתה - אורו של גן-עדן, ויתוקן כל החושך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון, ויזכו לסוף התיקון דלתתא, שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא - מלכות דסלקא לעילא.
___________________________
[1] "תיקונים מזהר חדש" נדפס בסוף תיקו"ז עם בהגר"א דפ' וילנא.
[2] בראשית כ"ה ע"א,
[3] תיקו' מז"ח כ"ז ע"ג.
[4] תצא רע"ט ע"א.